ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ו, כג-כד

כג) אחד או רבים שאמרו לאחד 'צא וערב עלינו', ולא אמרו לו באיזה צד להניח את העירוב, ועירב עליהן באי זה רוח שרצה, הרי זה עירוב, ויוצאין בו, שהרי לא ייחדו לו רוח מסוימת, והסכימו לבחירתו באיזו רוח שירצה. האומר לחבירו 'ערב עלי בתמרים', ועירב עליו בגרוגרות, או שאמר לו שיערב עליו בגרוגרות ועירב עליו בתמרים, וכן אם אמר לו 'הניח עירובי במגדל' [-מין ארון], והניחו בשובך, או שאמר לו להניחו בשובך והניחו במגדל, וכן אם אמר לו להניחו בבית והניחו בעליה, בעליה והניחו בבית, בכל אחד מאופנים אלו אינו עירוב, כיון שלא קיים את שליחותו כפי שנאמרה לו. אבל אם אמר לו 'ערב עלי' סתם, ועירב עליו, בין בגרוגרות בין בתמרים, בין בבית בין בעליה, הרי זה עירוב:
כד) כשם שמברכין על עירובי חצירות ושתופי מבואות, כך מברכין על עירובי תחומין, ואומר לאחר הברכה, 'בזה העירוב יהיה מותר לי להלך ממקום זה אלפים אמה לכל רוח', ואם היה אחד מערב על ידי [-עבור] רבים, אומר בזה העירוב יהיה מותר לפלוני ופלוני, או לבני מקום פלוני, או לבני עיר זו, להלך ממקום זה אלפים אמה לכל רוח:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!