ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק א, יט-כ
יט) חול מכין לשבת, וחול מכין ליום טוב, כלומר, בשבת ויום טוב מותר לאכול דבר שהוכן ביום חול, אבל אין יום טוב מכין לשבת, ולא שבת מכינה ליום טוב, לפיכך, ביצה שנולדה ביום טוב שחל אחר השבת, והיינו ביום ראשון, אסורה באכילה ביום טוב, ואף על פי שהתרנגולת עומדת לאכילה, הואיל ומאמש נגמרה הביצה, והיינו בשבת, נמצא שבת מכין אותה ליום טוב, ואסרוה בכל יום טוב, אפילו כשלא חל ביום ראשון, גזירה משום יום טוב שחל אחר שבת. וכן ביצה שנולדה בכל שבת אסורה, ואף כשלא חל יום טוב ביום שישי, גזרה משום שבת שאחר יום טוב, שבאופן זה נמצא שיום טוב הכין לשבת, שהדבר אסור.
כ) וכשם שאסור לאכלה לביצה זו, כך אסור לטלטלה, ואפילו נתערבה באלף ביצים, כולן אסורות, והטעם לכך שאין הביצה האסורה בטלה ברוב, שהרי למחר יותרו הכל, וכל דבר שיש לו מתירין, אפילו באלף אלפים אינו בטל. השוחט תרנגולת ביום טוב, ומצא בה ביצים גמורות, הרי אלו מותרות, והטעם לכך, לפי שאין זה דבר מצוי תמיד, ודבר שאינו מצוי אלא אקראי בעלמא לא גזרו בו.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
