ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ד, כב-כג
כב) הנחתום, מודד תבלין ונותן לקדרה, והתירו לו למדוד בשביל שלא יפסיד תבשילו, אבל האשה לא תמוד קמח לעיסה, אלא תתן באומד. וכן לא ימוד אדם שעורים ליתן לפני בהמתו, אלא משער ונותן לה:
כג) ומותר ליקח מן החנוני ביצים ואגוזים במנין, וכן כל כיוצא בהן, ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים, ולא סכום מנין של מה שקונה, כיצד היא הדרך האסורה להזכיר את סכום המנין, הרי שהיה נושה בו החנוני מערב יום טוב עשרה רמונים או עשרה אגוזים, לא יאמר לו ביום טוב תן לי עשרה כדי שיהיה לך עשרים אצלי, אלא לוקח סתם, ולמחר עושה חשבון:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
