ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ה, טו-טז
טו) שור של רועה, הרי הוא כרגלי אנשי אותה העיר, שדרכו של הרועה למכור את שווריו לאנשי העיר. ושור של פַּטָּם (-אדם המפטמו באופן מיוחד) הרי הוא כרגלי מי שלקחו לשחטו ביום טוב, מפני שדעת בעליו למכרו לאנשים אחרים חוץ מאנשי אותה העיר, מפני שהוא מפוטם, והכל שומעין שמעו ובאין לקנותו. וכן אם שחטו בעליו ביום טוב, ומכר בשרו, כל אחד ואחד מן הלוקחים מוליך מנתו למקום שהוא הולך, מפני שדעת בעליו מערב יום טוב כך הוא, שיקחו ממנו אנשי עיירות אחרות, ונמצא שור זה כבור מים של עולי בבל, שהוא מסור לכל:
טז) הגחלת, הרי היא כרגלי בעליה, לא כרגלי שואלה. והשלהבת, כרגלי מי שהיא בידו, לפיכך, המדליק נר או עץ מחבירו, אף שהעביר את השלהבת לנר או עץ של עצמו, מוליכו לכל מקום שהוא הולך:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
