ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ה, יא-יב
יא) המוסר בהמתו לבנו, הרי היא כרגלי האב, ומותר להוליך את הבהמה לכל מקום שמותר לאב ללכת, אך לא למקום שמותר לבן ללכת, אם אסור לאב ללכת לאותו מקום. מסרה לרועה, ואפילו נתנה לו ביום טוב עצמו, הרי היא כרגלי הרועה. מסרה לשני רועים, הרי היא כרגלי בעליה, מפני שלא קנה אף אחד מהן:
יב) מי שזימן אצלו אורחים ביום טוב, לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך בו, כיון שכל הסעודה כרגלי בעל הסעודה, ולא כרגלי האורחין. אלא אם כן זכה להן (-לאורחים) אדם אחר במנות אלו מערב יום טוב:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
