ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ה, יט-כ

יט) כפי שהתבאר, אם שני בני אדם שאלו חלוק אחד, כל אחד לשעות אחרות באותו יום טוב, הרי הוא כרגלי שניהם ואינם מוליכים אותו אלא למקום ששניהם רשאים להלך, כיצד, הרי שעירב הראשון ברחוק אלף אמה ממקום החלוק לצד מזרח, ועירב השני ברחוק חמש מאות אמה ממקום החלוק לצד מערב, כשלוקח הראשון את החלוק אינו מוליכו למזרח אלא עד אלף וחמש מאות אמה ממקום החלוק, שהוא סוף התחום שיכול זה שעירב במערב להלך בו. וכשיקח השני כלי זה אינו מוליכו במערב אלא עד אלף אמה ממקום הכלי, שהוא סוף התחום שיכול זה שעירב במזרח להלך בו. לפיכך, אם עירב זה ברחוק אלפים אמה מן החלוק למזרח, וזה ברחוק אלפים אמה למערב, הרי אלו לא יזיזוהו ממקומו, שהרי אותו שעירב במרחק אלפיים אמה למזרח אינו רשאי להלך אפילו אמה אחת למערב, ואף החלוק כמותו, ואותו שעירב במרחק אלפיים אמה למערב אינו רשאי להלך אפילו אמה אחת למזרח, והחלוק כמותו, ולכך אינו זז ממקומו.
כ) וכן האשה ששאלה מחברתה מים או מלח, ולשה בהן עיסתה או בשלה בהן תבשיל, הרי העיסה או התבשיל כרגלי שתיהן, המשאילה והשואלת. וכן שנים שלקחו בהמה בשותפות, ושחטוה ביום טוב, אף על פי שלקח כל אחד מנתו, הרי כל הבשר כרגלי שניהן. אבל אם לקחו חבית בשותפות וחלקו אותה ביום טוב, הרי חלקו של כל אחד כרגליו, והטעם לכך, הואיל ותחומין מדברי סופרים, אנו אומרים ש'יש ברירה' בהן, ונחשוב כאילו חלק שהגיע לזה היה ברור לו ומובדל בחבית מערב יום טוב, וכאילו לא היה מעורב. ואין אתה יכול לומר כן בבהמה, כיון שחלק זה שהגיעו, אפילו נחשוב אותו שהיה מובדל בבהמה מערב יום טוב, וכאילו היה ברור -מבורר שהוא של האחד], מכל מקום הרי ינק מחלקו של חבירו כשהיתה הבהמה קיימת, שכל איבריה יונקין זה מזה, ונמצא כל אבר ואבר מעורב מחלקו וחלק חבירו, לפיכך הן -שני חלקי הבהמה] כרגלי שניהן.

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!