ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ח, ג-ד

ג) אין עושין עוגיות – חפירות עגולות בקרקע סביב האילנות בעיקרי הגפנים כדי שיתמלאו מים, ואם כבר היו עשויות ונתקלקלו, הרי זה מתקנם במועד. וכן אמת המים שנתקלקלה, מתקנין אותה במועד, כיצד, היתה עמוקה טפח אחד, חופר בה עד ששה טפחים. היתה עמוקה טפחיים, מעמיקה עד שבעה טפחים. ומושכין את המים מאילן לאילן, ובלבד שלא ישקה את כל השדה, כיון שיש בכך טירחה יתירה, והרי אף אם לא יעשה כן לא יארע נזק לאילנות. ואם היתה שדה לחה, מותר להשקות את כולה, כיון שבאופן זה אין בכך טירחה יתירה. ומרביצין את השדה במועד, בזילוף מועט של מים, כיון שכל הדברים האלו אין בהן טורח יתר:
ד) זרעים שלא שתו מלפני המועד, לא ישקה אותם במועד, מפני שהן צריכין מים רבים ויבא לידי טורח יתר. ומותר להסב את הנהר ממקום למקום, ולפתוח נהר שנסתם. בורות שיחין ומערות של יחיד, אם היה צריך להם, חוטטין אותן ושפין את סדקיהם, אבל אין חופרין אותן לכתחילה, וכונסים לתוכן מים אף על פי שאינו צריך להן. ועושין נברכת – בור מים, כגון של כביסה או של שריית פשתן, במועד, כיון שאין בכך טורח גדול [וכגון שיש בכך צורך למועד].