ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ג, ז-ח
ז) הצבור חייבין לשמוע את התקיעות על סדר הברכות, כיצד, אומר שליח צבור ברכת אבות, וברכת גבורות, וברכת קדושת השם, ואחר כך אומר ברכת מלכיות, ותוקע שלש. ואומר ברכת זכרונות, ותוקע שלש. ואומר ברכת שופרות, ותוקע שלש. ואומר ברכות עבודה והודייה וברכת כהנים:
ח) שלש ברכות אמצעיות אלו של ראש השנה ויום הכפורים של יובל, שהן מלכיות וזכרונות ושופרות, מעכבות זו את זו, וצריך לומר בכל ברכה מהן עשרה פסוקים מעין הברכה, שלשה פסוקים מן התורה, ושלשה מספר תהילים, ושלשה מן הנביאים, ואחד מן התורה משלים בו. ואם השלים בנביא, יצא. ואם אמר פסוק אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים, יצא. ואפילו אמר 'ובתורתך ה' אלהינו כתוב לאמר', ואמר פסוק של תורה והפסיק, שוב אינו צריך כלום:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
