ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ג, ט-י
ט) אין מזכירין זכרונות מלכיות ושופרות של פורענות. זכרונות של פורענות, כגון 'ויזכור כי בשר המה וכו' רוח הולך ולא ישוב'. מלכיות של פורענות, כגון 'בחמה שפוכה אמלוך עליכם'. שופרות של פורענות, כגון 'תקעו שופר בגבעה' וכו' שנאמר פסוק זה על מלחמת הגויים בישראל. ולא אומרים פסוק זכרון של אדם יחיד אפילו לטובה, כגון מה שאמר דוד 'זכרני ה' ברצון עמך', או מה שאמר נחמיה 'זכרה לי אלהי לטובה'. ופקדונות אינן כזכרונות, כגון 'פקד פקדתי אתכם'. ויש לו להזכיר פורענות של אומות הגוים, כגון 'ה' מלך ירגזו עמים', 'זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים', 'וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן'. והפסוקים 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', 'אתה הראת לדעת וכו' כי ה' הוא האלהים', 'וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' כי ה' הוא האלהים', כל פסוק מאלו 'מלכות' הוא ענינו, אף על פי שאין בו זכר מלכות בפירוש, והרי הוא כמו 'ה' ימלוך לעולם ועד', 'ויהי בישורון מלך' וכו', שהם פסוקי מלכויות מפורשים.
י) המנהג הפשוט בסדר התקיעות של ראש השנה בצבור כך הוא, אחר שקוראין בתורה ומחזירין הספר למקומו יושבין כל העם, ואחד עומד ומברך 'ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר', וכל העם עונין אמן. וחוזר ומברך שהחיינו, וכל העם עונין אחריו אמן. ותוקע שלשים תקיעות שאמרנו מפני הספק, על הסדר, ואומרים קדיש, ועומדין ומתפללין תפלת מוסף, ואחר שגומר שליח צבור ברכה רביעית, שהיא מלכיות, תוקע תקיעה, שלשה שברים תרועה, תקיעה, פעם אחת, ומברך ברכה חמישית שהיא זכרונות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה, שלשה שברים, ותקיעה, ומברך ברכה ששית שהיא שופרות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה, תרועה, ותקיעה, פעם אחת, וגומר התפלה:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
