ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ה, יא-יב
יא) חבילות קטנות שאגדו אותן למנין, מסככין בהן. וכן החותך ראש הדקל, והחריות אגודות בו מאליהן, מסככין בו, כיון שאגד בידי שמים אינו נחשב לענין זה כחבילה. ואפילו קשר ראשי החריות כולן מצד האחד, שנמצאו בחבילה אחת שני קשרים, אחד משני ראשים בידי שמים ואחד בידי אדם, מסככין בה, שהאוגד עץ אחד אינו חבילה, וזו כעץ אחד היא, שהרי אגודה בידי שמים. וכן כל אגד שאינו עשוי לטלטלו, אינו אגד:
יב) העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשאה בתוך הבית, ופסולה. הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן, וסיכך על גבן, ואחר כך קצצן, אם היה הסיכוך הכשר הרבה מהן, כשרה, ואם לא היה הסיכוך שהיה כשר מתחלתו הרבה מהן, צריך לנענע אותן אחר קציצתן, כדי שתהיה עשויה לשם סוכה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
