ספר זמנים: הלכות שקלים, פרק ד, יא-יב
יא) משיגיע ראש חדש ניסן אין מקריבין קרבנות הצבור אלא מתרומה חדשה, ואם לא באה החדשה לוקחין מן הישנה, לפיכך, אם הגיע ראש חדש ניסן ויש עמהן בהמות לתמידים מתרומה ישנה, פודין אותן, ויוצאין לחולין, אף על פי שהן תמימין, ויפלו דמיהן לתרומה ישנה שֶׁמְקַיצִין בה את המזבח -מקריבים ממנה קרבנות בזמן שהמזבח שמם מקרבנות], שתנאי בית דין הוא על כל הבהמות שלוקחין לתמידין, שאם לא יהיו צריכין להן יצאו לחולין:
יב) וכך היו עושין במותר הקטרת, משיגיע ראש חדש ניסן מחללין אותו על שכר האומנין העושים את הקטורת, וחוזרין מעות השכר לקיץ המזבח, ונוטלין האומנין מותר הקטרת בשכרן, וחוזרין הגזברים ולוקחין את הקטרת מהן -מהאומנים] מתרומה חדשה, כדי להקריבה ממעות תרומה חדשה. ואם אין להן תרומה חדשה מקטירין אותה מתרומה ישנה:
בריך רחמנא דסייען:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
