ספר נשים: הלכות אישות, פרק ו
יז) כל האומר בתנאו לשון 'מעכשיו', לא יצטרך לכפול תנאו, ולא להקדים התנאי למעשה, אלא אף על פי שהקדים את אמירת המעשה לאמירת התנאי, תנאו קיים. אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו, ואם התנה בדבר שאי אפשר לקיימו, הרי זה כמפליג בדברים, ואין שם תנאי. וכל האומר לשון 'על מנת', הרי הוא כאומר לשון 'מעכשיו', ואינו צריך לכפול התנאי ולא להקדימו למעשה:
יח) כיצד, האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי על מנת שתתני לי מאתים זוז', או 'הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז', או שאומר 'הרי חצר זו נתונה ליך במתנה על מנת שתתן לי מאתים זוז', הרי תנאו קיים ונתקדשה, או נתגרשה, וזכתה זו בחצר, והם יתנו המאתים זוז. ואם לא נתנו, לא תהיה זו מקודשת ולא מגורשת זו ולא תזכה זו בחצר. ובאופן שהתקיים התנאי המעשה קיים, אף על פי שלא כפל תנאו, ואף על פי שהקדים המעשה לתנאי, ונתן הקידושין או הגט בידה והחזיקה זו בחצר ואחר כך השלים תנאו, והטעם לכך, שהרי כשיתקיים התנאי תזכה זו בחצר ותתקדש זו ותתגרש זו משעה ראשונה שבה נעשה המעשה, והרי זה כאילו לא היה שם תנאי כלל:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
