ספר נשים: הלכות אישות, פרק יח
ז) וכל מלאכות שהאשה עושה לבעלה, אלמנה עושה ליתומים, חוץ ממזיגת הכוס, והצעת המטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו:
ח) מציאת האלמנה, ופירות נכסים שהכניסה לבעל, הרי הם לעצמה, ואין ליורש בהם כלום:
ט) והנכסים עצמם שהכניסה לבעלה, שהם נדונייתה, נוטלת אותן בלא שבועה, ואין ליורשים בהם דין (-טענה וזכות) לעולם, אלא אם כן הותירו בחיי הבעל, והיו נכסי צאן ברזל, שֶׁהַמּוֹתָר לבעל. ואם מתה האלמנה בלא שבועה, יורשיה יורשים נדוניתה אף על פי שהוא נכסי צאן ברזל, ואם היה בהן מוֹתָר, המותר ליורשי הבעל:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
