ספר נשים: הלכות אישות, פרק יט

ה) כפי שהתבאר, אם לאחר חלוקת דמי הכתובה של שתי הנשים ליורשיהם לא ישאר אפילו דינר אחד שיחלקו בו בשוה כדין ירושה דאורייתא, מתבטלת תקנת 'כתובת בנין דכרין' וכולם יורשים את הכל בשוה, ואפילו אם אמרו היתומים שכתובת אימן מרובה יותר, הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יותר דינר, כדי שיטלו בני האשה השניה את כתובת אמן, וישאר דינר לחלוק בו בשוה, אין שומעין להם, אלא שמין את הנכסים בבית דין כמה שהיו שוין בשעת מיתת אביהן, ואף על פי שנתרבו או נתמעטו אחר מיתת אביהן קודם שיבואו לחלוק אין שמין אותן אלא כשעת מיתת אביהן, ואם לפי שוויים באותה שעה לא נשאר דינר מהנכסים לאחר חלוקת כתובות שתי הנשים, יורשים הכל בשוה.
ו) אמנם אם היה שם יותר על כדי כל הכתובות דינר או יותר, אף על פי שיש עליו שטר חוב כנגד היותר, שהיה האב חייב לאחרים, מכל מקום אינו ממעט, אלא כל אחד ואחד מהן יורש כתובת אמו, וחולקים בדינר הנותר.