ספר נשים: הלכות אישות, פרק יט
יד) בת הממאנת (והיינו שהתייתמה מאביה בקטנותה, והשיאו אותה אמה ואחיה נישואין דרבנן, שהדין הוא שכל זמן שהיא קטנה יכולה היא למאן בבעלה ולצאת ממנו ללא גט), הרי היא כשאר הבנות, ויש לה מזונות. אבל בת היבמה, ובת השנייה לעריות, שהיתה אמה אסורה על אביה באיסור דרבנן, ובת הארוסה, ובת האנוסה, אין להן מזונות אחר מיתת אביהן בתנאי זה של הכתובה, אבל בחיי אביהן הוא חייב במזונותן כדין שאר הבנים והבנות בחיי אביהן:
טו) אדם המארס לו בת הניזונת מן האחין, חייב במזונותיה משעת האירוסין, שהרי אין לה מזונות מאחיה (אלא עד שתתארס או עד שתבגר, וזו) אינה בוגרת כדי שתזון עצמה, אלא קטנה או נערה, וחזקה היא שאין אדם רוצה שתתבזה ארוסתו ותלך ותשאל על הפתחים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
