ספר נשים: הלכות אישות, פרק כב
כ) בעל שמכר קרקע של אשתו לפירות, לא עשה כלום, מפני שלא התקינו פירות לאיש אלא כדי להרויח בהוצאת הבית – שיהיה ממון מספיק להוצאות הבית הקבועות, לפיכך, אם מכר לפירות, ולקח אותן המעות לעשות בהן סחורה, ונמצא שעל ידי מעות אלו יש רווחים להוצאות הבית, שומעין לו:
כא) היו לאשה כספים, אם נכסי צאן ברזל הן, הרי זה נושא ונותן בהן, ונשאר חייב באחריות הקרן. ואם נכסי מלוג הן, בין שהכניסה אותן לו כשנישאו, ובין שנפלו לה בירושה, או נתנו לה במתנה, או נפלו לה מטלטלין או נתנו לה, הרי אלו ימכרו, וילקח -ויקנו] בהן קרקע, והקרקע עצמה נשארת של האשה, והוא אוכל פירותיהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
