ספר נשים: הלכות אישות, פרק כג
יב) הנושא סתם, כותב ונותן כמנהג המדינה. וכן היא שפסקה להכניס, נותנת כמנהג המדינה. וכשתבא לגבות כתובתה, מגבין לה מה שכתוב בכתובתה כמנהג המדינה, שאם הדרך היא לכתוב מאתים ולתת מאה, אם כתוב לה מאתים הרי היא נוטלת מאה, ובכל הדברים האלו וכיוצא בהן מנהג המדינה עיקר גדול הוא, ועל פיו דנין, והוא שיהיה אותו מנהג פשוט בכל המדינה:
יג) איש ואשה שהיו ביניהם שדוכין, ואמר לה 'כמה את מכנסת לי, כך וכך', ואמרה לו 'וכמה אתה נותן לי או כותב לי, כך וכך', וכן האב שפסק על ידי (-עבור) בנו ובתו, 'כמה אתה נותן לבנך, כך וכך', 'וכמה אתה נותן לבתך, כך וכך', ועמדו וקדשו, קנו אותן הדברים שהתחייבו עליהם, ואף על פי שלא היה ביניהן קניין, ואלו הן הדברים הנקנין באמירה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
