ספר נשים: הלכות גירושין, פרק א

כד) אף על פי שחתימת העדים בגט היא מדבריהם, התקינו חכמים שיהו העדים מפרשין את שמותיהן בגט, וכן התקינו בעדי הגט שאין חותמין אלא זה בפני זה, ואם חתמו זה שלא בפני זה, הרי זה גט פסול מדרבנן. וכן התקינו חכמים שיכתוב זמן בגט, ומקום כתיבתו, כשאר השטרות, והטעם לכך שהצריכוהו לכתוב את הזמן בגט, מחשש שמא תהיה אשתו קרובתו, כגון שתהיה בת אחותו, ותזנה כשהיא תחתיו, וכיון שהיא קרובתו יחוס עליה וירצה להוכיח שהיתה גרושה בשעה שזינתה, ויכתוב לה גט אחר הזנות, ויתן לה, ואם לא יהיה בו זמן יכולה לומר 'קודם הזנות נתגרשתי', ולפיכך תקנו זמן בגיטין.
כה) גט שיש עליו עדים החתומים בו, ואין בו זמן כלל, או שהיה כתוב בו זמן מוקדם או מאוחר, או שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו, אף על פי שבין הכתיבה לחתימה היו עסוקין באותו ענין של כתיבת הגט, או שכתב את הגט בירושלים וטעה וכתב בו שנכתב בלוד, כל אלו פסולין מדרבנן, עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו.
כו) חתך ממנו את הזמן הכתוב בו ונתנו לה, או שלא כתב שם את היום המדויק, אלא כתב רק בשבת ראשונה או שניה (-בשבוע ראשון או בשבוע שני) מחדש פלוני, או שכתב רק בחדש פלוני, או רק בשנה פלונית ולא הזכיר החדש, אפילו כתב 'בשבוע פלוני', והיינו בשבע שנות שמיטה מסוימות, ולא פירט אפילו באיזו שנה, כשר, וכן אם כתב בו 'היום גרשתיה', הרי זה כשר, שמשמעו היום הזה שיצא בו הגט.