ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ג
ט) שליח המביא גט מהבעל לאשה, ואבד ממנו, ומצאו, אם אבד ממנו במקום שאין השיירות מצויות, אפילו אם מצאו לאחר זמן מרובה, הרי זה בחזקת שהגט שאבד ממנו הוא הגט שנמצא, ואין חוששים שמצא גט שכתב אדם אחר ששמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו, ותתגרש בו. אך אם אבד ממנו במקום שהשיירות מצויות, אם מצאו מיד ועדיין לא שהה שם אדם מן העוברים, או שמצאו בכלי שהניחו בו ובנוסף לכך שמצאו בכלי זה יש לו טביעות עין בארכו ורחבו של גט כשהיה כרוך, הרי הוא בחזקתו שזהו הגט שאיבד, ותתגרש בו.
י) אמנם אם איבד השליח את הגט, והוחזק באותו המקום איש אחר ששמו כשם שבגט, חוששים שמא גט זה הנמצא של אותו האיש האחר הוא, הואיל ועבר אדם שם ואף על פי שלא שהה, ואם נתגרשה בו הרי זו ספק מגורשת. אבל אם לא עבר אדם שם כלל, הרי זה בחזקתו שהוא הגט שאיבד, אף על פי שהוחזקו שם שנים ששמותיהן שוין.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
