ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ו
ז) אבל הנשים והקרובים, כשרים להיות שליחים, ואפילו הפסולין מדברי סופרים בעבירה, כשרין לשליחות גט. אבל הפסולין בעבירה מדברי תורה, פסולין להבאת הגט, ואם הביאו, הרי זה פסול מדרבנן. במה דברים אמורים שכאשר הביא את הגט אדם הפסול בעבירה מן התורה, פסול הגט רק מדרבנן, אך כשר הוא מהתורה, כשנתקיים הגט בחותמיו – שיש עדים המעידים שהם מכירים את חתימות העדים שבגט, שאז אין צורך לסמוך על עדותו של השליח עצמו, אבל אם לא נסמך בו אלא על דברי פסול בעבירה מן התורה, אינו גט מן התורה.
ח) היה השליח קטן כשנתן לו הבעל את הגט, וגדל כשהביאו לאשה, או שהיה חרש כשנתן לו הבעל את הגט ונתפקח כשהביאו לאשה, או שהיה שוטה ונשתפה, או גוי ונתגייר, או עבד ונשתחרר, בכל האופנים הללו הרי זה בטל מהתורה, שהרי תחילת שליחותו היתה בזמן שהיה פסול. אבל אם נתן לו הגט והוא פקח, וקודם שנתן את הגט לאשה נתחרש, וחזר ונתפקח, ונתנו לאשה, וכן אם היה שפוי בדעתו כשנתן לו הגט, ונשתטה, וחזר ונשתפה כשהביא הגט ליד האשה, הרי זה גט כשר, מפני שתחלתו וסופו היו בדעת, ואין חסרון בכך שבאמצע לא היה בן דעת.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
