ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ז

א) שליח של הבעל להוליך גט לאשתו, שהביא גט ממקום למקום בארץ ישראל, אף על פי שלא ראה כתיבת הגט, ולא ידע מי הם עדיו, אלא נתן לו הבעל גט ואמר לו תן גט זה לאשתי, הרי זה נותנו לה בפני עדים, ואף על פי שאין עדיו החתומים בו ידועין אצלנו, ותהיה מגורשת, ותנשא בו.
ב) בא הבעל וערער ואמר לא גרשתי מעולם, וגט שהובא לה מזוייף הוא, יתקיים בחותמיו – יקיימו בית דין את חתימות העדים שבתוכו, כגון על ידי עדים שיעידו שאלו הם חתימותיהם, ואם לא נתקיים, ולא נודעו עדיו החתומים בו כלל, תצא מבעלה השני, והולד ממנו ממזר, שהרי אינה מגורשת. (ואם אבד הגט, הרי זו ספק מגורשת). לפיכך, נשים שחזקתן שהן שונאות זו את זו, אינן נאמנות להביא גט בארץ ישראל זו לזו, כיון שאנו חוששים שמא מזוייף הוא, ותתכוין לקלקל אותה, כדי שתנשא לאחר ותאסר על בעלה.