ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ז
ג) ואלו הן הנשים שחזקתן שונאות זו את זו, חמותה, ובת חמותה, וצרתה, אפילו היתה צרתה גרושה מבעל זה וכבר נשואה לאחר (ואף שאין הבעל הראשון יכול להחזירה לעולם, מכל מקום עדיין היא שונאת את צרתה מנישואיה הראשונים ורוצה לקלקלה), ויבמתה – אשת אחי בעלה (כיון שחוששת היא שימות בעלה ותתייבם לאחי בעלה, ותהיה צרת אשתו), אפילו היתה אחותה, ונמצא שאינה יכולה להתייבם לבעל זה לעולם, שהרי אסור לו לישא שתי אחיות מכל מקום לא חילקו חכמים בדין זה, ובת בעלה מאשה אחרת. אבל שאר כל הנשים כשרות להביא גט לאשה בארץ ישראל, והיא מוחזקת על ידו כגרושה מבעלה.
ד) המביא גט מהבעל לאשתו ממקום למקום בארץ ישראל, וחלה השליח או שנאנס, משלחו ביד אדם אחר, וכן השני אם חלה, משלחו ביד אחר, ואפילו מאה, ואין צריך עדים לחזור ולעשות שליח בפניהם, והאחרון שהגיע הגט לידו נותנו לה בפני שנים, ותתגרש בו, אף על פי שבינתיים כבר מת השליח הראשון.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
