ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ט
טז) שכיב מרע שכתב גט לאשתו, וגירש, ועמד – הבריא, אינו יכול לחזור בו ולבטל את הגט, שאין גיטו כמתנתו – אין דין הגט דומה לדין מתנת שכיב מרע, שאם הבריא מתבטלת המתנה שנתן, כיון שאם תאמר שיחזור בו כשהבריא, יאמרו בני אדם שגיטו רק לאחר מיתה יגרש, כמו מתנתו שאינה קונה אלא לאחר מיתה, ולפי האמת אין זה כך, שהרי אין גט חל לאחר מיתה.
יז) אדם חולה הנותן גט לאשתו ואומר לה הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחלי זה, ואם היה מת מאותו חולי היה הגט חל למפרע משעת נתינתו והיתה מגורשת, ונפל עליו בית, או נשכו נחש, או טרפו ארי וכיוצא בזה, ומת, אינו גט, שהרי לא התקיימו דבריו, ולא מת מאותו חולי.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
