ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יא

ג) ממאנת היא הקטנה – רשאית הקטנה היתומה למאן, בין מן האירוסין בין מן הנשואין, בין בפני בעלה בין שלא בפניו. וכשם שממאנת בבעל, כך אם מת הבעל ונפלה לפני אחיו הרי היא ממאנת ביבם, ופטורה מיבום וחליצה. וממאנת בבעל זה, וממאנת בשני אם נשאת לאחר, וכן בשלישי, אפילו כמה פעמים, כל זמן שהיא קטנה יש לה למאן, וקטנה שלא מיאנה, אף על פי שהיא נשואה, והלכה ונתקדשה לאחר כשהיא קטנה, קידושיה – הסכמתה להתקדש לשני הם הם מיאוניה בראשון, והרי היא מקודשת קידושין דרבנן לשני.
ד) ועד מתי הבת ממאנת, כל זמן שהיא קטנה, עד שתהיה נערה, או עד שיודע שהיא אילונית. במה דברים אמורים, בשלא בא עליה הבעל אחר שנעשית בת שתים עשרה שנה ויום אחד, אבל אם הגיעה לזמן הזה ונבעלה, הואיל והבעילה קונה (-מקדשת) מן התורה, כמו שבארנו, הרי זו אינה ממאנת, אלא צריכה גט, ואינה צריכה בדיקה למיאון, לראות אם היא נערה או שהיא עדיין קטנה, שחזקתה שהביאה סימנין, ודינה כנערה, שאינה יכולה למאן, וצריכה גט.