ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ב
יח) היבמה, קודם שיבא עליה יבמה, או קודם שיחלוץ לה, הרי היא אסורה להנשא לזר, שנאמר 'לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר', ואם נשאת לאחר, ובעל, לוקה הוא והיא, ומוציאה בגט, ואפילו היו לה כמה בנים. ונאסרה עליו ונאסרה גם על יבמה, ויבמה אסור לייבמה ולכן הוא חולץ לה, ואחר כך תהיה מותרת לאחרים, אך לא לאותו אדם שנישאת לו באיסור:
יט) נתקדשה לאחר, לא נאסרה על יבמה, אלא נותן לה הזר שקדשה גט, ויבמה מייבם או חולץ. ואם היה יבמה כהן, שאינו יכול לישא גרושה, אין אומרים שיחלוץ לה יבמה וישאנה אותו שקדשה, אלא תצא מן הזר בגט, כדי שלא יהא החוטא נשכר בכך שקדם וקידשה ואסרה על היבם, ויחלוץ לה יבמה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
