ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ג
ה) נאמן עד אחד להעיד ליבמה שמת בעלה, ומתייבמת על פיו, או להעיד לה שמת יבמה, או להעיד לה שניתן לבעלה בן מאשה אחרת, ומועיל בעדויות אלו להתירה להנשא לזר. ואפילו עבד או אשה או גוי מסיח לפי תומו, מעיד במיתת היבם, כמו שמעיד באשת איש להתירה, כמו שביארנו בהלכות גירושין:
ו) וחמש הנשים שחזקתן שהן שונאות זו את זו שאין מעידות זו לזו שמת בעלה, כך אין מעידין לה שמת יבמה. ודין עדות זו של מיתת היבם כדין אותה עדות של היתר אשת איש, לענין עדים שמכחישין זה את זה במיתת היבם, ולכל דבר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
