ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ג
ט) היה לזו בנים והרי היא פטורה מיבום, ולזו אין בנים וחייבת היא ביבום, זו שאין לה בנים אסורה, כיון שאין יבימתה נאמנת לומר שמת יבמה (שהוא בעלה, אף שהיא נאמנת לגבי עצמה לומר שמת בעלה ומותרת להנשא מחמת כן, נאמנות זו היא רק לגבי עצמה ולא לגבי יבימתה), וזו שיש לה בנים מותרת, שהרי היא נאמנת לגבי עצמה שמת בעלה. ואם לא היו אלו אחים יחידים אלא היה להן יבם אחר כאן, הרי זה מייבם לשתיהן:
י) מת זה היבם שייבם אותן ללא בנים, הרי הן אסורות להנשא לזר כפי שהיו בתחלה, שהרי הן זקוקות ליבום מחמת היבם האחרון, ואין עדות מועילה על כך שמת יבמה של כל אחת מהן. אך אם נתיבמו לאותו יבם ונתגרשו ממנו, הרי אלו מותרות לזר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
