ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ד
יד) רקקה בלבד, שלא חלצה ולא קראה, או שרקקה וקראה ולא חלצה, הרי זו כחליצה פסולה. קראה היא והוא, ולא חלצה ולא רקקה, לא עשה כלום, שנאמר 'ככה יעשה לאיש', המעשה, שהוא החליצה והרקיקה, הוא שמועיל, אבל הקריאה אינה מעכבת אם לא נעשתה, ואינה מועלת, אם נעשתה לבדה:
טו) חלצה ורקקה וקראה כדין, ובאותו זמן הן יושבין או מוטין על צדיהן ואינם עומדים, או שהיה שרוך הנעל קשור על שוקו מן הארכובה (-הברך) ולמטה, או שחלצה בפני שלשה עמי הארץ שאינן יודעין להקרות את הפסוקים, וכן הסומא שחלץ, חליצתו כשרה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
