ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ה
טו) כיצד, יבם שנתן גט ליבמתו, וחזר ונתן גט לצרתה, הרי זה אסור בקרובות שתיהן. וכן שני יבמין שנתנו שני גיטין ליבמה אחת זה אחר זה, הרי זו כגרושה לשניהן, ושניהן אסורין בקרובותיה, ואחד מהן חולץ. וכן אם נתן גט ליבמתו, וחזר ונתן אחיו גט לצרתה, כל אחד אסור בקרובות זו שנתן לה הגט. וכן הדין אם נתנו מאמר אחר מאמר, כמו שבארנו, כיון שהגט והמאמר ביבמה אינם עושים דבר גמור, אלא עדיין נשארת זיקה ביניהם. אבל היבם שחלץ ליבמתו, וחזר וחלץ לצרתה, בין הוא בין אחיו, וכן שני יבמין שחלצו זה אחר זה ליבמה אחת, כיון שהחליצה הראשונה ניתקה אותה לגמרי מהיבם והתירה אותה היתר גמור לזר, אין חליצה אחרונה כלום, ואין החולץ אותה באחרונה אסור בקרובותיה, שזה כחולץ לשאר הנשים שאין לו עליהן זיקה, שאין במעשיו כלום.
טז) וכן הבועל יבמתו, וקנאה בכך קנין גמור שתהיה אשתו לכל דבר, וחזר בין הוא בין אחיו וחלץ לה או לצרתה, אין חליצה זו כלום. וכן אם חזר אחיו ונתן גט לה או לצרתה, אינו כלום. חזר אחיו ונתן לה מאמר, או בעל, לא עשה כלום, מאחר שבעל אחיו תחלה קנה קנין גמור, ואין הקידושין תופסין באשת איש. אבל אם נתן מאמר לצרתה, או בעל צרתה, צריכה גט ממנו כמו שבארנו:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
