ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ו
ג) ואלו מייבמין ולא חולצין, החרש, והשוטה, והקטן, מפני שאין בהן דעת לחלוץ, וחליצה צריכה דעת, ואילו יבום אינו מצריך דעת וכוונה, וּכְשֶׁיִּבֵּם החרש אינו מוציא לעולם, שבעילתו עושה אותה אשת איש גמורה, ואין גירושיו גירושין גמורין, כיון שאין לו דעת. ובן תשע שנים ויום אחד שיבם, אינו יכול לגרש עד שיגדיל, כיון שהיבום עושה בה קנין גמור מהתורה, ואילו גירושי קטן אינם מועילים כיון שאין לו דעת לגרש, וכמו שבארנו:
ד) ואלו חולצין ולא מייבמין, הספיקות, כגון שהיתה ספק אסורה באיסור ערוה על אחיו, ופצוע דכא וכרות שפכה וכיוצא בהן ממיני הסירוס שנעשו לאחר שנולד, והזקן ביותר שתשש כחו וכשל. ואם בעל סריס אדם, קנה, שהרי היתה לו שעת הכושר (שהרי כשנולד היה ראוי להוליד, ורק אחר כך הסתרס), ומוציא בגט, מפני שהוא אסור לבוא בקהל. והטומטום, שאין ידוע אם הוא זכר או נקבה, חולץ ולא מייבם, מפני שהוא ספק, ואם נקרע ונמצא שהוא זכר, רצה חולץ רצה מייבם, ושאר האחין, או חולצין או מייבמין:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
