ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ו
ה) יש יבמות שהן ראויות לחליצה או לייבום. ויש יבמות שאינן ראויות לא לחליצה ולא לייבום, ואין עליהן זיקה כלל, ומותרות להנשא לזר מיד כשמת הבעל. ויש יבמות שהן ראויות לחליצה, אבל לא לייבום. ויש יבמות שהן ראויות לייבום, אבל לא לחליצה:
ו) ואלו שמתייבמות ולא חולצות, החרשת, והשוטה, והקטנה, לפי שאין בהן דעת לקרות ולהבין, וחליצה אינה יכולה להיעשות שלא מדעתן, ואילו יבום אינו צריך כוונה כלל. ואם רצה היבם לגרש החרשת בגט אחר שיבעול אותה, הרי זה מגרש, שהרי אשה מתגרשת אף שלא מדעתה:
<p>שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!</p>
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
