ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ו
יא) ויבמה שהיא אלמנה מן הנשואין, ובא עליה כהן גדול שהיא אסורה עליו באיסור עשה ובאיסור לא תעשה, לא נפטרה צרתה בכך, לפי שאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה, והיה אסור לו מהתורה לייבמה, והואיל ולא קנה מן התורה קנין גמור, לא הותרה צרתה לזר עד שתחלוץ:
יב) היתה היבמה ערוה על בעלה המת, כגון שעבר או טעה ולקח אחותו מאביו, ומת ונפלה לפני אחיו, אין זו אשתו של המת כלל, שאין קידושין תופסין בה, ואינה לא בת ייבום ולא בת חליצה, ואם היתה לה צרה הרי אותה צרה חולצת (או) מתייבמת. ואם היתה זו שהיא ערוה על הבעל מותרת ליבם, ורצה היבם לישא אותה וליבם את צרתה, הרשות בידו, שהרי לא היתה מעולם אשת אחיו:
<p>שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!</p>
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
