ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ו
ט) כיצד, יבמה שהיא אסורה באיסור ערוה על יבמה, כגון שהיתה אחות אשתו, או אמה או בתה של אשתו, הרי זו פטורה מן החליצה ומן הייבום, ואין לו עליה זיקה כלל, שנאמר 'ולקחה לו לאשה ויבמה', מי שראויה ללקוחין וקידושין תופסין בה, היא הזקוקה ליבם, יצאה זו שאין קידושיו תופסים בה, שאינה זקוקה ליבום:
י) היתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו, או איסור עשה, או שהיתה שנייה (-אסורה מדברי סופרים), הרי זו חולצת, ולא מתייבמת. ומפני מה צריכה חליצה, מפני שיש בה לקוחין, הואיל וקידושין תופסין בהן הרי הן זקוקות ליבם. ומן הדין היה ראוי שיתייבמו, שהייבום מצות עשה, וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה
יבוא עשה וידחה את לא תעשה, אבל חכמים גזרו שלא יתייבמו חייבי לאוין ולא שניות, גזירה שמא יבוא עליה פעם שנייה, והרי באותו זמן כבר ביאתה אסורה, ואין שם מצוה, שאין מצות עשה של יבום אלא ביאה ראשונה בלבד. לפיכך אם עבר ובעל את יבמתו האסורה לו משום לאו או משום עשה, ואין צריך לומר אם היתה שנייה האסורה מדברי סופרים, הרי זה יבום לכל דבר וקנה קנין גמור, ומוציאה בגט, והיא וכל צרותיה מותרות לזר, שהרי נפטרו ביבום זה:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
