ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ח

יא) כיצד – מדוע היא מותרת לו ממה נפשך, לפי שאם אשת אחיו היא, הרי יבם אותה עתה. ואם אינה אשת אחיו, הרי בהכרח היא אשת אח אחד מהארבעה, והרי חלצו לה ארבעתן תחלה. וכן השנייה, חולצין לה ארבעה, והאחד מן הארבעה יהיה זה שנשא את הראשונה, והחמישי ישאנה. וכן יעשו עם כל הנשים, עד שנמצאו הבנים החמשה – חמשת הבנים הודאיים נשאו החמש נשים, אחר שנחלצה כל אחת מהן ארבע חליצות:
יב) ולעולם הזהר בכל הספיקות, לדון אותם בעיקרים אלו – בכללים אלו, שכל מי שנסתפק לך שמא בת חליצה היא לאיש זה או אינה צריכה לחליצה ממנו, אינה נתרת להנשא לזר עד שיחלוץ לה אותו האיש. וכל מי שיסתפק לך שמא ביאתה אסורה על איש זה, בין מדברי תורה בין מדברי סופרים, אינה מתייבמת לו. וכל שנחלצה חליצה מעולה, או נבעלה בעילה כשרה, הותרה צרתה לזר:
יג) ועל דרך זו תבין ותורה בכל הספיקות שיארעו לענין ייבום וחליצה, שהרי ביארנו כל העיקרין (-הכללים) שעליהן תסמוך, ותדע מי הוא שחולץ, ומי הוא שמייבם, ומי היא הפטורה מן החליצה ומן הייבום, ומי היא הראוייה לייבם:

 בריך רחמנא דסייען