פרשה מבוארת – ויצא
"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית פרק כח, יב-יד)
שאלות: א. מדוע נבואה זו של מראה הסולם נראתה ליעקב אבינו דוקא בהיותו בדרך, בורח מבית אביו, ולא בהיותו במנוחה בביתו או בישיבת שם ועבר. ב. מדוע על אברהם נאמר לו 'אברהם אביך', ועל יצחק לא נאמר לו כן.
תשובה: כיון שלאחר שקיבל את הברכות מיצחק נאלץ יעקב לברוח מפחדו של עשיו, ובהיותו לבדו בדרך, בלילה ואפילה, עני ודל וחושש מחיות רעות, יתכן שיתחרט על מעשיו ויחשוש שלא היה ישר הדבר בעיני ה' שנטל את הברכות בדרך זו, לכן התגלה אליו ה' במראה הנבואה להראות לו את הייעודים הטובים שיגיעו לזרעו אחריו, ולהראותו שיתקיימו בו ובזרעו כל הברכות שקיבל מיצחק. והראה לו זאת בדרך של סולם המגיע מהשמים ויורד אל בית המקדש, להורות שיהיו מלאכי ה' עולים משם עם ניחוח הקרבנות שיקריבו שם בני ישראל, ומלאכים יורדים מהשמים להשפיע משם על כל ישראל שפע ברכה והצלחה. ובכך בישר לו שכל היעודים הטובים שנאמרו לאברהם ויצחק יחולו בו ובזרעו, ולגבי אברהם הוצרך לומר לו 'אביך', כלומר, אף שהיו לאברהם עוד בנים רבים [ולא בירך את יצחק ביחוד], יתקיימו בך כל הברכות שנאמרו לאברהם כאילו הוא אביך ואתה בנו היחיד, אך ביצחק לא הוצרך לומר לו לשון זו, כיון שיצחק כבר בירכו בעצמו. (שאלה ב).
"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (בראשית פרק כח, יד)
שאלה: לשון 'ופרצת' נאמר בלשון נוכח על יעקב עצמו, והרי לא מצאנו שפרץ לארבע רוחות העולם, ואם הכוונה לזרעו – היה לו לומר 'ופרץ'.
תשובה. כוונת הנבואה היא לומר ליעקב שיהיו לו שנים עשר בנים המחולקים לארבע רוחות העולם, כסדר הדגלים שהיו במדבר, אך הוסיף ואמר לו כי אף שיהיו צאצאים מרובים כעפר הארץ, מכל מקום יתייחסו כולם אליך לעולם, שייקראו כולם בשם 'ישראל', וכאילו אתה עצמך תפרוץ לארבע רוחות השמים (שאלה ג).
"וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא" (בראשית פרק לא, כ)
שאלות: א. מדוע נחשב יעקב כגונב את לב לבן הארמי, וכי היה מוטל עליו לומר לו את כל מעשיו. ב. משמעות הכתוב שגניבת הלב היא בכך שלא אמר לו שהוא בורח, אך הרי אם היה אומר לו זאת – לא היה נקרא 'בורח', אלא 'הולך'.
תשובות: א. כוונת הכתוב היא שיעקב לא אמר ללבן את כל הדברים שאמר לנשיו, שרואה הוא את פני לבן שאינם עמו כתמול שלשום, וכן לא אמר לו ששמע את בניו מדברים שלקח מאביהם את כל העושר, וכן שה' ציוה עליו לחזור לביתו, ועל ידי שלא הגיד לו את כל הדברים הללו בטח בו לב לבן, ולא הבין 'כי בורח הוא', כלומר, שרצונו לברוח. ב. כאשר אדם רואה דברים מסוימים, אף שלא נאמרו לו דברים מפורשים, הרי ליבו אומר לו את העתיד להיות מכח הסימנים הללו, אך כאן התנהג יעקב עם לבן בחכמה שלא יבחין בשום דבר שונה מהרגיל, עד שאפילו ליבו של לבן לא הרגיש בדבר, ולא הגיד לו ליבו כי יעקב עומד לברוח ממנו. ג. 'כי בורח הוא' היינו שברח מעשיו, כלומר, אם היה לבן יודע שמתחילה בא אליו יעקב בבורחו מעשיו, היה חושש שיברח גם ממנו, אך כיון שיעקב בבואו לבית לבן לא הגיד לו כי בורח הוא מפני עשיו, לא עלה על דעתו של לבן שיעקב יברח גם ממנו. (שאלה ו).
"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית פרק לא, כ)
שאלות: א. מדוע הזהיר ה' את לבן שלא ידבר עם יעקב דברים טובים, והרי די בכך שיזהירנו שלא ידבר עמו דברים רעים. ב. איך עבר לבן על ציווי ה' ודיבר עם יעקב דברים קשים [ואף הוסיף ואמר לו בעצמו שהזהירו ה' על כך].
תשובה: כוונת ה' באזהרתו ללבן היא שלא תהיה צורת דיבורו עם יעקב 'מטוב עד רע', כלומר, שלא יפתח בדברים טובים ויסיים בדברים רעים, כיון שהסיום הוא העיקר, ואכן קיים זאת לבן ופתח בדבריו עם יעקב בדברים רעים, אך סיים לדבר עמו בדברים רכים ואהבה מוסתרת. (שאלה ו).
"וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב, לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר, וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ, יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע, וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי" (בראשית פרק לא, כו-לא)
שאלות: א. מה כוונת לבן באומרו 'מה עשית', והרי הוא כבר יודע מה שעשה, שברח ממנו. ב. באומרו 'הסכלת עשו' הרי נתן ליעקב התנצלות, שעשה את הדבר בסכלות, ואינו ראוי לעונש. ג. מדוע סיפר לבן ליעקב שה' הזהירו שלא לעשות לו רעה, והרי אדרבה, בכך יגבה ליבו של יעקב ויבטח בה'. ד. מה השייכות בין מה שהלך כי נכסף לבית אביו לבין השאלה 'למה גנבת את אלהי'.
תשובה: כל דברי לבן כאן אינם מתייחסים כלל לבריחתו של יעקב, אלא כיון שראה לבן בכל השנים שהצאן של יעקב גדל לא בדרך הטבע, הבין שעשה יעקב איזו תחבולה בדבר, אך לא ידע מה היא, ועתה כשברח יעקב חשב שזהו כיון שחשש שיתגלה סודו, ועל כך שאלו 'מה עשית', כלומר איזו תחבולה עשית שמחמתה אתה בורח עתה, והוסיף לומר לו בתמיהה וכי 'הסכלת עשו', כלומר, וכי תוכל לטעון שכל העושר שעשית היה בסכלות וללא מחשבה, והרי ודאי שהיתה לך איזו תחבולה בדבר. והוסיף לומר לו שה' הזהירו שלא לעשות לו רעה, וזו ראיה שהיה התנהגותו בתחבולה שאינה ראויה ומחמתה ראוי הוא לעונש, ולכן הוצרך ה' לומר לו שלא יעניש את יעקב. וסיים ואמר לו אף אם תתנצל לומר שנכספת לבית אביך, אוכיח לך שאין הדבר כן, שהרי גנבת את אלהי, ובודאי עשית כן כיון שחששת שהם יגלו לי מה התחבולה שעשית ועל ידה גרמת לריבוי צאנך שלא כרגיל, והתעשרת כל כך. (שאלות ח-יא).
