שיעור מס' 74, תפילת שחרית, סא
פסוקי דזמרה
אָז כשראה את הנס הגדול יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל – עלה בלבו של משה שראוי לשיר עִם בני ישראל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' (-מגיד שהשירה התעוררה מרוב שמחה השרויה בליבם, ולא שהיו מכריחים עצמם לכך, מהר"ל), וכן עשו וַיֹּאמְרוּ כל העם, לאחר שקבלו רשות לֵאמֹר (-לאחר שפתח משה היו כל ישראל עונים אחריו, ראה סוטה ל, ב): אָשִׁירָה שירה לַה' כִּי הוא גָאֹה גָּאָה – התגאה על כל הגאים – שהרי סוּס המלחמה וְרֹכְבוֹ יחד (-קשורים זה בזה, רש"י) רָמָה – השליך בַיָּם (-והיו עולים לרום ויורדין לעומק ואינן נפרדין, רש"י, והרי זה עונש לרוכב שנתבזה להיות כרוך עם הבהמה, דברי דוד להט"ז).
הביאור מתוך 'הסידור המפורש' עם ביאורו של רבי יעקב וינגרטן שליט"א כל הזכויות שמורות למחבר אין להעתיק, להדפיס, או להעביר, גם לא לצורך לימוד עצמי! ניתן להשיג את הסידור אצל המחבר, רחוב עלי הכהן 28, ירושלים
וְיַחְשֹׁב כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ"
(שו"ע או"ח צח א)
