שיעור 104, ספר דניאל, פרק יא, יז-יט

יז וְיָשֵׂ֣ם ׀ פָּ֠נָיו לָב֞וֹא בְּתֹ֧קֶף כָּל־מַלְכוּת֛וֹ וִֽישָׁרִ֥ים עִמּ֖וֹ וְעָשָׂ֑ה וּבַ֤ת הַנָּשִׁים֙ יִתֶּן־ל֣וֹ לְהַשְׁחִיתָ֔הּ וְלֹ֥א תַֽעֲמֹ֖ד וְלֹא־ל֥וֹ תִֽהְיֶֽה׃ יח וְיָשֵׂ֧ם ׀ פָּנָ֛יו לְאִיִּ֖ים וְלָכַ֣ד רַבִּ֑ים וְהִשְׁבִּ֨ית קָצִ֤ין חֶרְפָּתוֹ֙ ל֔וֹ בִּלְתִּ֥י חֶרְפָּת֖וֹ יָשִׁ֥יב לֽוֹ׃ יט וְיָשֵׁ֣ב פָּנָ֔יו לְמָֽעוּזֵּ֖י אַרְצ֑וֹ וְנִכְשַׁ֥ל וְנָפַ֖ל וְלֹ֥א יִמָּצֵֽא׃

֍           ֍            ֍

(יז) לאחר שכבש מלך הצפון את הארצות שהיו שייכות למלך הנגב, רצה לכבוש גם את ארץ מצרים עצמה, וְיָשֵׂם פָּנָיו אל ארץ מצרים, לָבוֹא בְּתֹקֶף כָּל מַלְכוּתוֹ, אך כיון שפחד מהרומאים, שיבואו לעזרת מצרים, הערים על מלך הנגב, וִישָׁרִים עִמּוֹ וְעָשָׂה – עשה עצמו כאילו רוצה לנהוג עמו בישרות ולהשלים עמו, וּבַת הַנָּשִׁים יִתֶּן לוֹ – נתן לו את בתו לאשה, לְהַשְׁחִיתָהּ – וחשב שעל ידי זה ישחית את מלכותו, בעזרת בתו, וְלֹא תַעֲמֹד – אך לא התקיימה עצתו, וְלֹא לוֹ תִהְיֶה – לא עשתה הבת את עצתו, אלא היתה נאמנת לבעלה, מלך הנגב.

(יח) וְיָשֵׂם אנטיוכוס מלך הצפון את פָּנָיו לְאִיִּים, שהיו בעלי ברית הרומאים, וְלָכַד רַבִּים מהאיים, ובכללם איי יוון, ובכך התגרה ברומאים ששלטו ביוון, וְהִשְׁבִּית קָצִין חֶרְפָּתוֹ לוֹ – הקצין שמינו הרומאים לשלוט ביוון ניצח את מלך הצפון במלחמה, ובכך השבית את חרפת הרומאים, וכאשר שלח מלך הצפון אל הרומאים בקשה להשלים עמהם, בִּלְתִּי חֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ – לא ביקשו ממנו הרומאים לבטל את כל מלכותו, אלא רק לבטל את חרפתו, בכך שישיב להם את הארצות שכבש מידם, וישלם להם את הוצאות המלחמה.

(יט) וְיָשֵׁב אנטיוכוס מלך הצפון את פָּנָיו לְמָעוּזֵּי אַרְצוֹ, ליגוש את המס שהתחייב לשלם לרומאים, ולצורך כך נטל ממון רב מבית של עבודה זרה שהיה בארצו, וְנִכְשַׁל בכך, כי קצפו עליו מאד כל אנשי עמו, ששלח ידו בעבודה זרה שלהם, וְנָפַל – נהרג בסתר, וְלֹא יִמָּצֵא, כי לא ידעו היכן מקומו.