שיעור 11, ספר יחזקאל, פרק א, כב-כג
כב וּדְמ֞וּת עַל־רָאשֵׁ֤י הַֽחַיָּה֙ רָקִ֔יעַ כְּעֵ֖ין הַקֶּ֣רַח הַנּוֹרָ֑א נָט֥וּי עַל־רָֽאשֵׁיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה׃ כג וְתַ֨חַת֙ הָֽרָקִ֔יעַ כַּנְפֵיהֶ֣ם יְשָׁר֔וֹת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחוֹתָ֑הּ לְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה וּלְאִ֗ישׁ שְׁתַּ֤יִם מְכַסּוֹת֙ לָהֵ֔נָּה אֵ֖ת גְּוִיֹּֽתֵיהֶֽם׃
(כב) לאחר שתיאר את עולם האופנים, עולם החיות שמעליהם, והשייכות ביניהם, מתאר עתה את עולם הכסא שמעל עולם החיות, וממנו משתלשל השפע והאור אל חיות הקודש (ולכן חוזר כאן לומר לשון 'דמות', כי באמת אין זו ראיה גשמית בדברים המושגים לאדם, אלא הכל ענין רוחני המתלבש במליצות גשמיות, והאדם משיג אותם לפי פעולתם), ותחילה מתאר את החלק שבין עולם החיות לבין עולם הכסא (ומפסוק כ"ו יתאר את עולם הכסא בעצמו). וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה – מעל עולם החיות יש כדמות רָקִיעַ, בדומה לרקיע שיש מעל כדור העולם וחוצץ בינו לבין מה שמעליו, כך בין כל עולם ועולם רוחני יש כעין רקיע המבדיל ביניהם, כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא, כלומר, כשם שבעולם הגשמי מצטיירים אדי המים כדבר רוחני מעט, וכאשר הם נהפכים לקרח הרי הם דבר גשמי ממש, כך השפע האלוהי היורד מעולם הכסא אל העולם שתחתיו, הוא במקורו רוחני ודק מאד, ובירידתו מעולם לעולם נעשה הוא מעט פחות רוחני, ולכך הוא נמשל לקרח, אך לא לקרח גשמי הידוע לנו, אלא לקרח נורא, והוא השגה רוחנית מופשטת, והוא נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם של החיות מִלְמָעְלָה, ודרכו מקבלות החיות את השפע מעולם הכסא שמעליהם, להעבירו אל עולם האופנים הנמצא תחתם.
(כג) ומבאר עתה את דרך קבלת השפע על ידי החיות, וְתַחַת הָרָקִיעַ המבדיל בין עולם הכסא לבין עולם החיות, כַּנְפֵיהֶם של החיות יְשָׁרוֹת במקביל לרקיע שמעליהם, לקבל ממנו את השפע, אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ – היו שתי הכנפים שלהן מחוברות ומעורות זו בזו, הכנף האחת לקבלת השפע מלמעלה, והשניה להורדת השפע למטה, אל עולם האופנים, והיו פונות זו אל זו ומחוברות זו בזו (והן שתי הכנפים שהיו עשויות לחיות לעופף בהן), ומטעם זה היו לחיות שתי כנפים לכסות את עצמן, לְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה, וּלְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה – לכל אחת מהחיות שתי כנפים המכסות ומסתירות אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶם, כי הוצרכו לכסות ולהסתיר את ההשגה בהן, גם את השגת ענין קבלת השפע מלמעלה, וגם את השגת ענין נתינת השפע למטה (אך הסתרה זו היא רק בהשגה שבהן, אך בשפע עצמו שהן מקבלות ונותנות אין הסתרה, וכפי שהתבאר בפסוק ו').
