(כו) וְעַתָּ֣ה אֲדֹנִ֗י חַי־ה֤' וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֙ אֲשֶׁ֨ר מְנָֽעֲךָ֤ ה֙' מִבּ֣וֹא בְדָמִ֔ים וְהוֹשֵׁ֥עַ יָֽדְךָ֖ לָ֑ךְ וְעַתָּ֗ה יִֽהְי֤וּ כְנָבָל֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְהַֽמְבַקְשִׁ֥ים אֶל־אֲדֹנִ֖י רָעָֽה׃ (כז) וְעַתָּה֙ הַבְּרָכָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁר־הֵבִ֥יא שִׁפְחָֽתְךָ֖ לַֽאדֹנִ֑י וְנִתְּנָה֙ לַנְּעָרִ֔ים הַמִּֽתְהַלְּכִ֖ים בְּרַגְלֵ֥י אֲדֹנִֽי׃ (כח) שָׂ֥א נָ֖א לְפֶ֣שַׁע אֲמָתֶ֑ךָ כִּ֣י עָשֹֽׂה־יַעֲשֶׂה֩ ה֨' לַֽאדֹנִ֜י בַּ֣יִת נֶֽאֱמָ֗ן כִּֽי־מִלְחֲמ֤וֹת ה֙' אֲדֹנִ֣י נִלְחָ֔ם וְרָעָ֛ה לֹֽא־תִמָּצֵ֥א בְךָ֖ מִיָּמֶֽיךָ׃ (כט) וַיָּ֤קָם אָדָם֙ לִרְדָפְךָ֔ וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ וְֽהָיְתָה֩ נֶ֨פֶשׁ אֲדֹנִ֜י צְרוּרָ֣ה ׀ בִּצְר֣וֹר הַֽחַיִּ֗ים אֵ֚ת ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ אֹֽיְבֶ֨יךָ֙ יְקַלְּעֶ֔נָּה בְּת֖וֹךְ כַּ֥ף הַקָּֽלַע׃ (ל) וְהָיָ֗ה כִּֽי־יַעֲשֶׂ֤ה ה֙' לַֽאדֹנִ֔י כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֶת־הַטּוֹבָ֖ה עָלֶ֑יךָ וְצִוְּךָ֥ לְנָגִ֖יד עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ (לא) וְלֹ֣א תִֽהְיֶ֣ה זֹ֣את ׀ לְךָ֡ לְפוּקָה֩ וּלְמִכְשׁ֨וֹל לֵ֜ב לַֽאדֹנִ֗י וְלִשְׁפָּךְ־דָּם֙ חִנָּ֔ם וּלְהוֹשִׁ֥יעַ אֲדֹנִ֖י ל֑וֹ וְהֵיטִ֤ב ה֙' לַֽאדֹנִ֔י וְזָֽכַרְתָּ֖ אֶת־אֲמָתֶֽךָ׃

֍           ֍            ֍

(כו) וְעַתָּה אֲדֹנִי, אין לך לנקום בו ולהענישו, מחמת כמה טעמים: א. אם אתה חושב שדינו כמורד במלכות, אין הדבר כן, חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ, אֲשֶׁר מְנָעֲךָ ה' מִבּוֹא בְדָמִים, כיון שעדיין לא התפרסמה מלכותך, ואם תהרגנו תחשב כשופך דמים, וְהוֹשֵׁעַ יָדְךָ לָךְ – וגם אם יש לך דין מלך, אין זה מכבודך שתעניש בעצמך את הפוגעים בכבודך. ב. ואם אתה חושש שדבר זה יגרום לכך שאנשים נוספים ינהגו כמותו, וְעַתָּה אין טעם זה שייך, כי הלוואי שיִהְיוּ כְנָבָל כל אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל אֲדֹנִי רָעָה, שכשם שנבל אין בכוחו לעשות לך מאומה, כך יהיו כל אויביך כמותו, שלא יהא בכוחם להרע לך כלל.

(כז) ג. אם אתה רוצה להענישו על כך שמנע מנעריך את המגיע להם על פי דין, וְעַתָּה, הַבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵבִיא שִׁפְחָתְךָ לַאדֹנִי, וְנִתְּנָה לַנְּעָרִים הַמִּתְהַלְּכִים בְּרַגְלֵי אֲדֹנִי [אמרה על עצמה 'הביא', בלשון זכר, שייחשב כאילו נבל עצמו הביא זאת, כיון שזה מכספו].

(כח) עתה הוסיפה אביגיל ואמרה לדוד שבכך שנמנע מלהרוג את נבל ימנע ממנו נזק גדול, ופייסה אותו על כך שדיברה עמו כך, שָׂא נָא לְפֶשַׁע אֲמָתֶךָ, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן, והטעם לכך, כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם, ואם כן אין ראוי שיתערבו בתוך מלחמות ה' גם מלחמות למען כבודך, ועל ידי שתימנע כעת מלהילחם בנבל, וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ, שלא יוכלו לומר שגם מלחמות ה' שנלחמת היו בדרך מקרה, כאדם האוהב להילחם ולשפוך דם כפי שיזדמן לו.

(כט) וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ – ועתה כאשר קם שאול לרדוף אותך, וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ, וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ – ראוי שתהיה נפשך שמורה מן המוות על ידי ה', כדבר השמור בתוך צרור ומוגן מכל צדדיו, וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ, הרודפים אותך, יְקַלְּעֶנָּה ה' בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע.

(ל) וְהָיָה כִּי יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶת הַטּוֹבָה עָלֶיךָ, וְצִוְּךָ לְנָגִיד [-מלך] עַל יִשְׂרָאֵל.

(לא) וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם, שאילו תעשה כן יוכל שאול לתרץ את עצמו שהוא רודף אחריך בגלל ששפכת דם נקיים, ועוד, שאחרי שתמלוך ויבוא לפניך דין של אדם עני שהרג אדם עשיר בגלל שלא רצה לפרנסו, לא תוכל לדונו, כיון שגם אתה עשית כן, וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹ וְהֵיטִב ה' לַאדֹנִי – וכאשר תמלוך על ישראל, ותראה שאכן צדקו דבריי, וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ, שמנעתי אותך מלעשות דבר שהיית מתחרט עליו תמיד.