שיעור 161, ספר ירמיהו, פרק כט, טז-כ
טז כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַיּוֹשֵׁב֙ אֶל־כִּסֵּ֣א דָוִ֔ד וְאֶ֨ל־כָּל־הָעָ֔ם הַיּוֹשֵׁ֖ב בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את אֲחֵיכֶ֕ם אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יָצְא֥וּ אִתְּכֶ֖ם בַּגּוֹלָֽה׃ יז כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִי֙ מְשַׁלֵּ֣חַ בָּ֔ם אֶת־הַחֶ֖רֶב אֶת־הָֽרָעָ֣ב וְאֶת־הַדָּ֑בֶר וְנָֽתַתִּ֣י אוֹתָ֗ם כַּתְּאֵנִים֙ הַשֹּׁ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ׃ יח וְרָֽדַפְתִּי֙ אַֽחֲרֵיהֶ֔ם בַּחֶ֖רֶב בָּֽרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וּנְתַתִּ֨ים לְזַֽעֲוָ֜ה לְכֹ֣ל ׀ מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֗רֶץ לְאָלָ֤ה וּלְשַׁמָּה֙ וְלִשְׁרֵקָ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּ֥ים שָֽׁם׃ יט תַּ֛חַת אֲשֶֽׁר־לֹא־שָׁמְע֥וּ אֶל־דְּבָרַ֖י נְאֻם־יְהוָ֑ה אֲשֶׁר֩ שָׁלַ֨חְתִּי אֲלֵיהֶ֜ם אֶת־עֲבָדַ֤י הַנְּבִאִים֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁלֹ֔חַ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ כ וְאַתֶּ֖ם שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהוָ֑ה כָּ֨ל־הַגּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־שִׁלַּ֥חְתִּי מִירֽוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃
֍֍֍
(טז) (המשיך ירמיהו וכתב באיגרתו אל גולי בבל:) כִּי כֹה אָמַר ה' אֶל הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב כעת בירושלים אֶל (-על) כִּסֵּא דָוִד, וְאֶל כָּל הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת, שהם אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה.
(יז) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, לא זו בלבד שלא ישובו גולי בבל לארץ ישראל בקרוב, כפי שאמרו להם נביאי השקר, אלא אפילו אותם שנשארו בארץ ישראל עתידים לגלות, כי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת הַחֶרֶב, אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר, וְנָתַתִּי אוֹתָם כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים – המלוכלכים והגרועים, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ (וכפי שהמשיל לעיל (כד א) את אותם שנשארו בארץ ישראל לתאנים גרועות).
(יח) וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם (כאשר יברחו למצרים) בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה (-רתת ורעדה) לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, לְאָלָה – לשבועה (שיהיה אדם נשבע ואומר שאם אין האמת כדבריו יקרה לו מה שקרה ליהודים האומללים), וּלְשַׁמָּה – השתוממות ותמהון על גודל החורבן, וְלִשְׁרֵקָה (-שריקת פליאה למראה דבר חשוב שנחרב), וּלְחֶרְפָּה, בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם.
(יט) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶל דְּבָרַי, נְאֻם ה', אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת עֲבָדַי הַנְּבִאִים, הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם (גם הם וגם אתם, גולי בבל), נְאֻם ה'.
(כ) וְאַתֶּם, שִׁמְעוּ דְבַר ה', כָּל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה, אחרי שכבר קיבלתם את עונשכם, לכל הפחות מכאן והלאה שמעו את דברי ה'.
