ג יָפְיָפִ֡יתָ מִבְּנֵ֬י אָדָ֗ם ה֣וּצַק חֵ֭ן בְּשִׂפְתוֹתֶ֑יךָ עַל־כֵּ֤ן בֵּֽרַכְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים לְעוֹלָֽם׃ ד חֲגֽוֹר־חַרְבְּךָ֣ עַל־יָרֵ֣ךְ גִּבּ֑וֹר הֽ֝וֹדְךָ֗ וַֽהֲדָרֶֽךָ׃ ה וַהֲדָ֬רְךָ֨ ׀ צְלַ֬ח רְכַ֗ב עַֽל־דְּבַר־אֱ֭מֶת וְעַנְוָה־צֶ֑דֶק וְתֽוֹרְךָ֖ נֽוֹרָא֣וֹת יְמִינֶֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(ג) ותחילה מדבר אל השכל, שהוא המלך החכם השולט עתה בכל כוחות הנפש, יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם – היופי שלך הוא בסגולה המיוחדת אל בני האדם לבדם, והיינו השכל הרוחני העליון [בשונה מהנפשות השפלות יותר, שהן מנהיגות את כוחות הגוף, שאין הן יופי הנמצא רק בבני אדם, כי גם לבעלי החיים יש נפש המנהיגה אותם ומחיה את גופם], ויופיה של הנפש הרוחנית הוא בכך שהוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ, כי יתרון האדם על הבהמה הוא בכח הדיבור שבשפתיו [וכפי שנאמר "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", (בראשית ב' ז') והתרגום הוא "וַהֲוַת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא"], עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים – וכיון שכל זה בא לך מברכת האלהים, כי רק על ידי רוח קדשו ועזרתו העליונה של ה' יכול האדם להשכיל על דבר אמת, לכן תתקיים לְעוֹלָם, כי הנפש הדבוקה באלהים ומבורכת על ידו, תהיה נצחית ותישאר לעולם.
(ד) חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ, גִּבּוֹר, הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ, כלומר, אמנם יש לך תבונה רבה, של לימוד דבר מדבר והיקש דבר לדבר, עד שתוכל להשתמש במופתי התבונה הללו כדי להלחם בבעלי הדעות הכוזבות, ולהוכיח את טעויותיהם, וזה הוד והדר עבורך, שיכול אתה לברר את יסודות האמת גם על פי דרכי הפילוסופיה וההתבוננות.
(ה) אף על פי כן, וַהֲדָרְךָ האמיתי הוא כאשר צְלַח רְכַב עַל דְּבַר אֱמֶת – כאשר תצליח בדרכיך לרכב מיד על האמת, כלומר, בשונה מדרכי העיון הפילוסופיים, שבהם צריך האדם לעבור על כל הטענות והסברות עד שיגיע אל הדבר האמיתי, הרי על ידי ההשגה ברוח הקודש תרכב מיד על האמת המוחלטת, בלי לעיין כלל בדרכי השוא, וְעַנְוָה צֶדֶק – וההנהגה המעשית תהיה על ידי הענווה, שבה תכניע את כל מדות הגוף אל הצדק, שהיא הדרך הראויה מצד התורה, וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ – וכל הדברים שצריך האדם יגיעה רבה כדי להשיגם [והיינו 'נוראות ימינך', שאם היית טורח אחריהם בכחך היית צריך יגיעה רבה ונוראה], הרי רוח הקודש תּוֹרֶה לך אותם בהשגה פתאומית ואמיתית, ללא טרחה כלל.
