שיעור 24, ספר שופטים, פרק ז, א-ח

א וַיַּשְׁכֵּ֨ם יְרֻבַּ֜עַל ה֣וּא גִדְע֗וֹן וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל־עֵ֣ין חֲרֹ֑ד וּמַֽחֲנֵ֤ה מִדְיָן֙ הָֽיָה־ל֣וֹ מִצָּפ֔וֹן מִגִּבְעַ֥ת הַמּוֹרֶ֖ה בָּעֵֽמֶק׃ ב וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־גִּדְע֔וֹן רַ֗ב הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֶת־מִדְיָ֖ן בְּיָדָ֑ם פֶּן־יִתְפָּאֵ֨ר עָלַ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יָדִ֖י הוֹשִׁ֥יעָה לִּֽי׃ ג וְעַתָּ֗ה קְרָ֨א נָ֜א בְּאָזְנֵ֤י הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר מִֽי־יָרֵ֣א וְחָרֵ֔ד יָשֹׁ֥ב וְיִצְפֹּ֖ר מֵהַ֣ר הַגִּלְעָ֑ד וַיָּ֣שָׁב מִן־הָעָ֗ם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֨יִם֙ אֶ֔לֶף וַֽעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים נִשְׁאָֽרוּ׃ ד וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־גִּדְע֗וֹן עוֹד֮ הָעָ֣ם רָב֒ הוֹרֵ֤ד אוֹתָם֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וְאֶצְרְפֶ֥נּוּ לְךָ֖ שָׁ֑ם וְהָיָ֡ה אֲשֶׁר֩ אֹמַ֨ר אֵלֶ֜יךָ זֶ֣ה ׀ יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֗ךְ ה֚וּא יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֔ךְ וְכֹ֨ל אֲשֶׁר־אֹמַ֜ר אֵלֶ֗יךָ זֶ֚ה לֹֽא־יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ ה֖וּא לֹ֥א יֵלֵֽךְ׃ ה וַיּ֥וֹרֶד אֶת־הָעָ֖ם אֶל־הַמָּ֑יִם וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־גִּדְע֗וֹן כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן־הַמַּ֜יִם כַּֽאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗לֶב תַּצִּ֤יג אוֹתוֹ֙ לְבָ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִכְרַ֥ע עַל־בִּרְכָּ֖יו לִשְׁתּֽוֹת׃ ו וַיְהִ֗י מִסְפַּ֞ר הַֽמְלַקְקִ֤ים בְּיָדָם֙ אֶל־פִּיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וְכֹל֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם כָּֽרְע֥וּ עַל־בִּרְכֵיהֶ֖ם לִשְׁתּ֥וֹת מָֽיִם׃ ז וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֶל־גִּדְע֗וֹן בִּשְׁלֹשׁ֩ מֵא֨וֹת הָאִ֤ישׁ הַֽמְלַקְקִים֙ אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וְנָֽתַתִּ֥י אֶת־מִדְיָ֖ן בְּיָדֶ֑ךָ וְכָ֨ל־הָעָ֔ם יֵֽלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ׃ ח וַיִּקְח֣וּ אֶת־צֵדָה֩ הָעָ֨ם בְּיָדָ֜ם וְאֵ֣ת שׁוֹפְרֹֽתֵיהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלַּח֙ אִ֣ישׁ לְאֹֽהָלָ֔יו וּבִשְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ הֶֽחֱזִ֑יק וּמַֽחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן הָ֥יָה ל֖וֹ מִתַּ֥חַת בָּעֵֽמֶק׃

֍           ֍            ֍

(א) וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל, הוּא גִדְעוֹן, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּחֲנוּ עַל עֵין חֲרֹד, וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִצָּפוֹן מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה, בָּעֵמֶק.

(ב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן, רַב – מרובה הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם, פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי, ורצון ה' היה שיכירו כל ישראל שניצחו את מדין בדרך נס.

(ג) כיון שעתידה המלחמה להתקיים בדרך נס, יש צורך שיהיו המשתתפים במלחמה מוכנים בגבורתם כדי שתחול עליהם שפע גבורה מהשמים, ושיהיו מוכנים בקדושתם, כדי שיהיו ראויים לשפע זה, וְעַתָּה, כדי להפריד את רכי הלב שאינם מוכנים לקבלת הגבורה, קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר, מִי יָרֵא וְחָרֵד מהמלחמה, יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד – ישוב כעת להר הגלעד, וילין שם בלילה, ובבוקר יחזור לביתו [ולא אמר להם לחזור מיד לבתיהם, כיון שידע שעל ידי שיהיו בלילה בהר הגלעד תבא על ידם תשועה מסוימת, שירדפו אחרי הבורחים], וַיָּשָׁב מִן הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ.

(ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן, עוֹד הָעָם רָב, כי יש ביניהם רבים הרגילים לעבוד עבודה זרה, ואין ראוי שתבא התשועה על ידם, ולכן הוֹרֵד אוֹתָם אֶל הַמַּיִם, וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם, כפי שמצרפים את הזהב והכסף ומפרידים אותם מהמתכות הפשוטות, כך אפריד את הצדיקים מהרשעים במלחמה זו, וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ. וְכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ.

(ה) וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם, לשתות, וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן, כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם, והיינו שיעמוד במקומו ויקח מים בידיו, וישתה אותם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב, תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, כי הוא ראוי לבא למלחמה, וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו כדי לִשְׁתּוֹת, תציג אותו בפני עצמו, כי אותם הכורעים על ברכיהם לשתות זהו סימן שרגילים הם לכרוע על ברכיהם לעבודה זרה.

(ו) וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ. וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם.

(ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן, בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ, וְכָל שאר הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ.

(ח) וַיִּקְחוּ אותם שלש מאות אֶת הצֵדָה של כל הָעָם בְּיָדָם, וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם, וכפי שיתבאר להלן לשם מה הוצרכו לכך, וְאֵת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו, וּבִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחֱזִיק, וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק.