שיעור 25. שיר השירים, פרק ה, ה-ז
ה קַ֥מְתִּֽי אֲנִ֖י לִפְתֹּ֣חַ לְדוֹדִ֑י וְיָדַ֣י נָֽטְפוּ־מ֗וֹר וְאֶצְבְּעֹתַי֙ מ֣וֹר עֹבֵ֔ר עַ֖ל כַּפּ֥וֹת הַמַּנְעֽוּל׃ ו פָּתַ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ לְדוֹדִ֔י וְדוֹדִ֖י חָמַ֣ק עָבָ֑ר נַפְשִׁי֙ יָֽצְאָ֣ה בְדַבְּר֔וֹ בִּקַּשְׁתִּ֨יהוּ֙ וְלֹ֣א מְצָאתִ֔יהוּ קְרָאתִ֖יו וְלֹ֥א עָנָֽנִי׃ ז מְצָאֻ֧נִי הַשֹּֽׁמְרִ֛ים הַסֹּֽבְבִ֥ים בָּעִ֖יר הִכּ֣וּנִי פְצָע֑וּנִי נָֽשְׂא֤וּ אֶת־רְדִידִי֙ מֵֽעָלַ֔י שֹֽׁמְרֵ֖י הַֽחֹמֽוֹת׃
(ה) לאחר שהתעוררה נפש שלמה מתרדמת הזמן, קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי, כי הכין שלמה את עצמו להטהר ולהתקדש, לעזוב את הענינים הגשמיים בעולם, עד שיהיה מוכן שוב אל הנבואה, ויצא ממאסר הגוף וכוחותיו שהשביתו את החיבור עם הדוד העליון, אך בשונה מהפעמים הקודמות, שעלתה נפשו כולה מקוטרת מור ולבונה, וזהו רמז לזיכוך הנפש החיונית (הרמוזה ב'מור', שזהו בושם העשוי מבעלי חיים) וזיכוך הנפש הטבעית (המכונה גם 'הנפש הצומחת', ורמוזה ב'לבונה', שזהו בושם העשוי מהצומח), כי זיככה גם את הרגשותיה ומידותיה, וגם את פעולות הגוף הגשמיות, הרי עתה לא העלתה עמה את הלבונה כלל, כי הנפש הטבעית לא התעלתה עוד לדבוק בדיבוק נבואי עליון, וגם לא עלתה כולה מקוטרת במור, אלא רק וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר, כי זיככה שוב את מעשיה, הרמוזים בידים, והשלימה את הפעולות המעשיות הנגזרות מהמידות והרגשות שבנפש החיונית, אך לא את המידות והרגשות עצמם שבנפש החיונית, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל, כלומר, גם זיכוך זה הרמוז במור, לא היה מתקיים כראוי, ולכן בכל עת שבאה לפתוח באצבעותיה את מנעול הנפש, היה המור עובר ומסתלק, ומחמת כן לא יכלה לשוב להתאחד ולהתחבר עם אלהיה כדרך הנבואות הקודמות.
(ו) פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, כי עשתה הנפש מעשים הראויים לגלול מעליה את מסך החומר המבדיל בינה לבין ה', וְדוֹדִי כבר חָמַק עָבָר, ולא שב להשכין שכינתו עליה, נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ – המדרגה הגבוהה של הנפש שהשיג שלמה (המכונה 'נשמה לנשמה') יצאה ונפרדה ממנו באותו דיבור קשה שדיבר עמו ה', כי רוח הקודש והנבואה נפרדו ממנו, בִּקַּשְׁתִּיהוּ על ידי תשובה, וְלֹא מְצָאתִיהוּ. קְרָאתִיו בתפילה ובתחנונים, וְלֹא עָנָנִי.
(ז) כאשר באה הנפש לצאת מהגוף, כפי שעשתה בפעמים הקודמות כדי לדבוק בה', כבר לא יכלה להערים ולהסיח את דעתם של כוחות הגוף, אלא מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, שהם הכוחות השונים שיש בגוף, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי במכות ופצעים רוחניים, כי הכריחו את הנפש העליונה להשאר עם הגוף ותאוותיו, עד שהשיבוה בכל פעם אל מקומה, שלא תצא מהגוף להדבק בה', נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת – שומרי הגוף נשאו מעלי את ה'רדיד' שהוא תכשיט ראשה של האשה, ומרמז בכך שגם הנפש המשכלת שמשכנה במח לא יכלה עוד להשיג את ה' ללא גבול ומעצור, אלא חזר ענינה להיות ככל נפש הקשורה ומחוברת לגוף, שהשגותיה הם השגות חומריות, הבאות במדרגות של דברים הקשורים זה בזה, ולא השגה הבאה בבת אחת וכוללת את כל הפרטים יחד, כפי שהשיגה הנפש בנבואותיה.
