שיעור 278, ספר תהילים, פרק סב, י-יג

(י) אַ֤ךְ ׀ הֶ֥בֶל בְּנֵֽי־אָדָם֮ כָּזָ֪ב בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ בְּמֹֽאזְנַ֥יִם לַֽעֲל֑וֹת הֵ֗֝מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד׃

(יא) אַל־תִּבְטְח֣וּ בְעֹשֶׁק֮ וּבְגָזֵ֪ל אַל־תֶּ֫הְבָּ֥לוּ חַ֤יִל ׀ כִּֽי־יָנ֑וּב אַל־תָּשִׁ֥יתוּ לֵֽב׃

(יב) אַחַ֤ת ׀ דִּבֶּ֬ר אֱלֹהִ֗ים שְׁתַּֽיִם־ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי כִּ֥י עֹ֗֝ז לֵֽאלֹהִֽים׃

(יג) וּלְךָֽ־אֲדֹנָ֥י חָ֑סֶד כִּֽי־אַתָּ֨ה תְשַׁלֵּ֖ם לְאִ֣ישׁ כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ׃

(י) אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם – רוב בני האדם הם הבל שאין בו ממשות כלל, כָּזָב בְּנֵי אִישׁ – ואפילו בני איש, שיש להם איזו חשיבות ויכולת, הרי הם 'כזב', שלשון זו מורה על דבר שמתגלה שקרו לאחר זמן, כי אין בהם ממשות תמידית, וגם אם תראה בני אדם מסוימים העולים במעלות הצלחה, בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת – הרי זה כפי שעולה אחת הכפות שבמאזנים, שזה סימן לכך שהֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד – שהם בצד של ההבל שאין בו ממשות, כי במאזנים הצד הקל והריק הוא שעולה למעלה, וכך אצל בני האדם, עלייתם במעלה ההצלחה מוכיחה שאין בהם ממשות וכובד כלל, אלא הם הבל וריק.

(יא) אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק. וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ – אל תלכו אחרי הבלו של הגזל, שהוא גרוע מהעושק. חַיִל כִּי יָנוּב – כי גם אם תראו שהגזל כביכול מניב פירות של חיל וחוזק, עושר והצלחה, אַל תָּשִׁיתוּ לֵב לכך, כי זהו דבר שאין לו קיום אמיתי.

(יב) כי אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים – דבר אחד אמר ה', שלא נבטח בהצלחה ובעושר הבאים מכח עושק וגזל, אך אף שה' אמר רק דבר אחד, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי – למדתי מכך שני דברים, א. כִּי עֹז (-כח וחוזק) לֵאלֹהִים, שזו מידת הדין, להעניש את הרשע המשתמש בעושק וגזל, ולבטל את הצלחתו.

(יג) ב. וּלְךָ אֲדֹנָי, שזו מידת הרחמים, חָסֶד, להציל את העשוק והגזול, ולהשגיח על הצדיק הנעשק והנגזל שלא יפסיד מכך, כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ, לתת עונש לרשע הרודף, ולתת שכר לצדיק, ורחמים לנרדף.