שיעור 289, ספר ירמיהו, פרק נא, לו-מ

לו לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִי־רָב֙ אֶת־רִיבֵ֔ךְ וְנִקַּמְתִּ֖י אֶת־נִקְמָתֵ֑ךְ וְהַֽחֲרַבְתִּי֙ אֶת־יַמָּ֔הּ וְהֹֽבַשְׁתִּ֖י אֶת־מְקוֹרָֽהּ׃ לז וְהָֽיְתָה֩ בָבֶ֨ל ׀ לְגַלִּ֧ים ׀ מְעוֹן־תַּנִּ֛ים שַׁמָּ֥ה וּשְׁרֵקָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃ לח יַחְדָּ֖ו כַּכְּפִרִ֣ים יִשְׁאָ֑גוּ נָֽעֲר֖וּ כְּגוֹרֵ֥י אֲרָיֽוֹת׃ לט בְּחֻמָּ֞ם אָשִׁ֣ית אֶת־מִשְׁתֵּיהֶ֗ם וְהִשְׁכַּרְתִּים֙ לְמַ֣עַן יַֽעֲלֹ֔זוּ וְיָֽשְׁנ֥וּ שְׁנַת־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יָקִ֑יצוּ נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃ מ אֽוֹרִידֵ֖ם כְּכָרִ֣ים לִטְב֑וֹחַ כְּאֵילִ֖ים עִם־עַתּוּדִֽים׃

֍֍ ֍

(לו) לאחר שמתאר הנביא את תלונת בת ציון וירושלים על בבל, מביא את דברי ה', לָכֵן, כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ על החמס, וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ על הדם השפוך, וְהַחֲרַבְתִּי אֶת יַמָּהּ, וְהֹבַשְׁתִּי אֶת מְקוֹרָהּ.

(לז) וְהָיְתָה בָבֶל לְגַלִּים – יהיו בה הרבה גלי אבנים, כפי שיש במקומות חרבים, מְעוֹן תַּנִּים, שדרכם לשכון במקומות חרבים, שַׁמָּה וּשְׁרֵקָה – כל העובר שם יתמה וישרוק על גודל חורבנה, מֵאֵין יוֹשֵׁב.

(לח) והנה באותו לילה ישבו כל שרי בבל עם בלשאצר, לאחר שניצחו את דריוש, ויַחְדָּו כַּכְּפִרִים יִשְׁאָגוּ, נָעֲרוּ כְּגוֹרֵי אֲרָיוֹת.

(לט) בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם – סיבב ה' שיהיה המשתה בזמן החום, ומתוך כך ישתו הרבה, וְהִשְׁכַּרְתִּים, לְמַעַן יַעֲלֹזוּ בשתיית היין, וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם, וְלֹא יָקִיצוּ, כי בעת שנתם נהרגו בלשאצר ושריו, נְאֻם ה'.

(מ) אוֹרִידֵם כְּכָרִים לִטְבוֹחַ – לאחר שנהרג בלשאצר ירדו גם כל שרי בבל ככבשים שמנים היורדים לשחיטה, כְּאֵילִים עִם עַתּוּדִים.