שיעור 288, ספר ירמיהו, פרק נא, לג-לה

לג כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּת־בָּבֶ֕ל כְּגֹ֖רֶן עֵ֣ת הִדְרִיכָ֑הּ ע֣וֹד מְעַ֔ט וּבָ֥אָה עֵֽת־הַקָּצִ֖יר לָֽהּ׃ לד אֲכָלַ֣נִי הֲמָמַ֗נִי נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֮ מֶ֣לֶךְ בָּבֶל֒ הִצִּיגַ֨נִי֙ כְּלִ֣י רִ֔יק בְּלָעַ֨נִי֙ כַּתַּנִּ֔ין מִלָּ֥א כְרֵשׂ֖וֹ מֵֽעֲדָנָ֑י הֱדִיחָֽנִי׃ לה חֲמָסִ֤י וּשְׁאֵרִי֙ עַל־בָּבֶ֔ל תֹּאמַ֖ר יֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן וְדָמִי֙ אֶל־יֹֽשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֔ים תֹּאמַ֖ר יְרֽוּשָׁלִָֽם׃

֍֍ ֍

(לג) כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בַּת בָּבֶל, כְּגֹרֶן עֵת הִדְרִיכָהּ – בזמן שדרכה על כל האומות כפי שדורכים על תבואה בעת הדישה, היתה דומה לגורן המלאה בתבואה, אך עוֹד מְעַט, וּבָאָה עֵת הַקָּצִיר לָהּ – יבוא הזמן שיקצרו גם אותה.

(לד) ובת ציון אומרת, אֲכָלַנִי – הרג את אנשי בעת מלכות יהויקים, הֲמָמַנִי נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הִצִּיגַנִי כְּלִי רִיק, בשעה שהגלה את גלות יכניה מלך יהודה, בְּלָעַנִי כַּתַּנִּין, ששלל את כל ממונם, ומִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי, הֱדִיחָנִי מארצי לגמרי, בעת גלות צדקיהו המלך.

(לה) חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי עַל בָּבֶל עיר המלוכה, תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן, שהיא עיר המלוכה של ארץ ישראל, כי הבבלים לקחו את המלכות ואת בית המקדש. וְדָמִי הנשפך אֶל יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים, תֹּאמַר יְרוּשָׁלִָם – אנשי העיר ירושלים, שנהרגו על ידי הכשדים, וכל אלו תובעים את דינם וצועקים חמס.