שיעור 304, ספר תהילים, פרק סח, כה-כז
(כה) רָא֣וּ הֲלִֽיכוֹתֶ֣יךָ אֱלֹהִ֑ים הֲלִ֘יכ֤וֹת אֵלִ֖י מַלְכִּ֣י בַקֹּֽדֶשׁ׃
(כו) קִדְּמ֣וּ שָׁ֭רִים אַחַ֣ר נֹֽגְנִ֑ים בְּת֥וֹךְ עֲ֝לָמ֗וֹת תּֽוֹפֵפֽוֹת׃
(כז) בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת בָּֽרְכ֣וּ אֱלֹהִ֑ים אֲ֝דֹנָ֗י מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל׃
(כה) בתחילת המזמור תיאר את יציאת ה' למלחמה כצאתו עם ארון הברית בזמן משה רבינו, ועתה מדמה את חזרת ה' לארץ ישראל לאחר שהניס והשמיד את האויבים, בדומה למה שנאמר בזמן משה רבינו "וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י' ל"ו), וכביכול גם עתה יצאו לקראת ה' מארץ ישראל רבבות אלפי ישראל בתופים ובמחולות, כי רָאוּ כל ישראל את הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים בחזרתך מהמלחמה באויבי ישראל, הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי ההולך בַקֹּדֶשׁ – בארץ הקדושה.
(כו) וכמו המלך השב בכבוד מהמלחמה, שהולכים לפניו משוררים ומנגנים, כך עתה קִדְּמוּ ללכת לפניך שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים – משוררים המהלכים אחרי המנגנים, שהמנגנים היו בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת – מכות בתוף, וכל אלו, המנגנים עם המשוררים, הלכו לפני ה', לשורר על גבורתו ונצחונו.
(כז) בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים אֲדֹנָי – ועמם הלכו מקהלות רבות שברכו את שם ה', ומקהלות רבות אלו באו מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל – מהארץ הקדושה שהיא המקור של כל ישראל, וכוונתו שאף שהלכו למלחמה רבים מישראל, הרי הם כמים שיצאו מחוץ למקורם שבמעיין, כי המקור והעיקר של ישראל נשארו בארץ הקודש, ועתה, כאשר שבו אותם מישראל שיצאו למלחמה, יצאו לקראתם מ'מקור ישראל', מהארץ הקדושה, רבבות אלפי ישראל, במקהלות ללא מספר, לברך את שם ה' ולהודות לו בשירה ונגינה.
