שיעור 31, ספר עזרא, פרק ז, כא-כג

כא וּ֠מִנִּי אֲנָ֞ה אַרְתַּחְשַׁ֤סְתְּא מַלְכָּא֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְכֹל֙ גִּזַּֽבְרַיָּ֔א דִּ֖י בַּֽעֲבַ֣ר נַֽהֲרָ֑ה דִּ֣י כָל־דִּ֣י יִ֠שְׁאֲלֶנְכוֹן עֶזְרָ֨א כָֽהֲנָ֜א סָפַ֤ר דָּתָא֙ דִּֽי־אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א אָסְפַּ֖רְנָא יִתְעֲבִֽד׃ כב עַד־כְּסַף֮ כַּכְּרִ֣ין מְאָה֒ וְעַד־חִנְטִין֙ כּוֹרִ֣ין מְאָ֔ה וְעַד־חֲמַר֙ בַּתִּ֣ין מְאָ֔ה וְעַד־בַּתִּ֥ין מְשַׁ֖ח מְאָ֑ה וּמְלַ֖ח דִּי־לָ֥א כְתָֽב׃ כג כָּל־דִּ֗י מִן־טַ֨עַם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א יִתְעֲבֵד֙ אַדְרַזְדָּ֔א לְבֵ֖ית אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֑א דִּֽי־לְמָ֤ה לֶֽהֱוֵא֙ קְצַ֔ף עַל־מַלְכ֥וּת מַלְכָּ֖א וּבְנֽוֹהִי׃

֍           ֍            ֍

(כא) וּמִנִּי אֲנָה – וממני, אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מַלְכָּא [-המלך], שִׂים טְעֵם – יצאה פקודה, לְכֹל גִּזַּבְרַיָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה – לכל הגזברים שבעבר הנהר, דִּי כָל דִּי יִשְׁאֲלֶנְכוֹן עֶזְרָא כָהֲנָא – שכל דבר שיבקש ממכם עזרא הכהן, סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא – סופר הדת של אלהי השמים, אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד – ייעשה מיד, ללא עיכוב.

(כב) עַד כְּסַף כַּכְּרִין מְאָה – עד סכום של מאה ככרי כסף, וְעַד חִנְטִין כּוֹרִין מְאָה – ועד כמות של מאה כור חיטים, וְעַד חֲמַר בַּתִּין מְאָה – ועד כמות של מאה 'בת' יין ['בת' זו מידת שלש סאה], וְעַד בַּתִּין מְשַׁח מְאָה – ועד מאה 'בת' שמן, וּמְלַח דִּי לָא כְתָב – ומלח יוכל ליטול ללא שיעור, כי המלח היה שייך למלך באותם מקומות.

(כג) כָּל דִּי מִן טַעַם אֱלָהּ שְׁמַיָּא יִתְעֲבֵד אַדְרַזְדָּא לְבֵית אֱלָהּ שְׁמַיָּא – וציוה עוד שייעשה חותם מיוחד לבית אלהי השמים, וכל דבר שיצא מבית ה' יוחתם בחותם זה ויהיה דינו כפקודה שיצאה מלפני אלהי השמים, וזהו כבוד גדול לבית ה' שיש לחתימותיו תוקף כחתימות המלכות, ומבאר את הטעם בכל פקודותיו הללו, דִּי לְמָה לֶהֱוֵא קְצַף עַל מַלְכוּת מַלְכָּא וּבְנוֹהִי – כדי שלא יהא קצף על מלכות המלך ובניו, אם לא יכבד כראוי את בית ה'.