שיעור 345, ספר תהילים, פרק עד, יז-יט

(יז) אַתָּ֣ה הִ֭צַּבְתָּ כָּל־גְּבוּל֣וֹת אָ֑רֶץ קַ֥יִץ וָ֝חֹ֗רֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּֽם׃

(יח) זְכָר־זֹ֗את א֭וֹיֵב חֵרֵ֣ף ׀ יְהוָ֑ה וְעַ֥ם נָ֝בָ֗ל נִֽאֲצ֥וּ שְׁמֶֽךָ׃

(יט) אַל־תִּתֵּ֣ן לְ֭חַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ חַיַּ֥ת עֲ֝נִיֶּ֗יךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח׃

(יז) ומלבד השמש והירח המאירים את העולם, ותנועתם ממזרח למערב, אתה עשית גם את הסיבוב השנתי של השמש וכדור הארץ זה כנגד זה, שהוא הפוך מהסיבוב היומי, ועל ידי זה אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, שיוכלו בני אדם להתקיים גם בצפון ובדרום של כדור הארץ, ולא רק באמצעו, כי על ידי התנועה השנתית של השמש, מדרום לצפון, על ידי זה קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם, כי תנועה זו היא היוצרת את הקיץ שבו השמש קרובה לחלקים מסוימים בכדור הארץ, ואת החורף שבו השמש רחוקה מאותם מקומות, ונמצא שאפילו במהלכי הטבע הקבועים ניכרת הנהגת ה' היוצרת פעולות הפוכות זו מזו.

(יח) אמנם, הגם שכוחות הטבע באים מידך ומכחך, אך זְכָר זֹאת אוֹיֵב חֵרֵף יְיָ – זו הסיבה שהאויב מחרף את שמך, כי הוא רואה את העולם נוהג כמנהגו, וחושב שעזב אלהים את הארץ ואינו משגיח על יושביה, וְעַם נָבָל נִאֲצוּ את שְׁמֶךָ, לומר שהכל נעשה בדרכי הטבע, ואם כן ראוי שתראה את ניסיך ונפלאותך כבימי קדם.

(יט) וכן ראוי שתושיע את ישראל מצד חולשתם, שהם דומים לְתּוֹר (שזהו אחד ממיני היונים) הנוסע ממקום למקום, וכך ישראל נודדים ממקום למקום, ולכן אַל תִּתֵּן לְחַיַּת – אל תתן ליד החיות הטורפות, שהם האויבים, את נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ, שהם ישראל החלשים בטבעם. ואת נפש חַיַּת עֲנִיֶּיךָ, והיינו הנשמה הנצחית, המכונה 'חיה' על שם שיש לה חיים נצחיים, של ישראל העניים, אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח, כי אף שמצד החלק הגשמי ישראל הם האומה החלשה והנרדפת, הרי מצד נפש החיה שבהם הם הנעלים והעליונים ביותר מכל בני האדם, וראוי שהגויים יכנעו בפניהם.