שיעור 346, ספר תהילים, פרק עד, כ-כג

(כ) הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית כִּ֥י מָֽלְא֥וּ מַֽחֲשַׁכֵּי־אֶ֗֝רֶץ נְא֣וֹת חָמָֽס׃

(כא) אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם עָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ׃

(כב) קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ זְכֹ֥ר חֶרְפָּֽתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל כָּל־הַיּֽוֹם׃

(כג) אַל־תִּ֭שְׁכַּח ק֣וֹל צֹֽרְרֶ֑יךָ שְׁא֥וֹן קָ֝מֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד׃

(כ) וטעם נוסף שראוי שתושיע את ישראל, כי בסוף פרשת התוכחות נאמר (ויקרא כ"ו מ"ג,מ"ה) "וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וגו' וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים", כלומר, שלאחר שיעברו על ישראל צרות רבות, ואף יגלו מארצם, יזכור להם ה' את הברית, ולכן, עתה, כאשר באו צרות רבות על ישראל וגלו מארצם, הַבֵּט לַבְּרִית שהיתה לך עם האבות והדורות הראשונים, כִּי כבר מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס, כלומר, החשיכה הארץ מרוב צרות, והתמלאה במדורי חמס וצרות, וזהו הזמן שתביט לברית ותגאל את ישראל.

(כא) וטעם נוסף שראוי שתושיע את ישראל, כי הם מקוים לשמך, ואַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם, ועל ידי שתושיע אותם עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ, שאתה מושיע את החוסים בך, ושומע אל אביונים.

(כב) ובנוסף לכך, ראוי שתנקום באויב על כך שהוא מחלל את שמך, קוּמָה אֱלֹהִים, רִיבָה רִיבֶךָ על כבודך המחולל, זְכֹר חֶרְפָּתְךָ מִנִּי נָבָל, שכאשר המחרף הוא נבל, החרפה גדולה יותר, ובפרט שהוא חוזר על דברי חירופו כָּל הַיּוֹם.

(כג) ועוד, שהם עצמם כביכול מזכירים זאת, אַל תִּשְׁכַּח קוֹל צֹרְרֶיךָ, שְׁאוֹן קָמֶיךָ עֹלֶה תָמִיד, כלומר, הקמים לנגדך משמיעים במעשיהם קול שאון והמולה העולים לפניך, ושאון זה מזכיר שלא תשכח את קול צורריך, וכאילו הם עצמם אומרים כן, ולכן ראוי שתנקום בהם ותקנא לכבוד שמך.